478

שבין רבי לחסיד הדברים אמורים, כמבואר שם בארוכה -- עאכו"כ להקשר ושייכות שבין אדם לאדם שבסביבתו, ופשיטא שכן הוא בַקשר שבין ה' ובני ישראל, ובמיוחד מובן הענין ע'פ יסוד תורתנו תורת חיים בענין השגחה פרטית, שהוא כפשוטו אשר השם יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל פרטי ופרטי החיים. והשגחתו וברכתו והשפעת טובו וכו' הרי אחד הם, כי מקורם אחדות הפשוטה.

.מהאמור משתלשל ומובן בנוגע לפועל ולהרגש, ולהשקפת חיים -- אשר כל אחד ואחת נמצא בעולם (עולם של כו"כ נבראים מכל הסוגים דמדבר חי צומח ודומם) שהשפעתו עליהם, וככל הענינים שבעולם -- מושפע גם הוא מהם, (אף שמובן ופשוט שההשפעות אינן דומות כלל), וכיון שכן הוא -- הרי כל אחד מהם חייו מלאי תוכן עכ"פ בכח ובו הדבר תלוי להפעיל התוכן שיבוא מכח אל הפועל. -- כ"ז באופן עקרוני, בנוגע לכאו"א מישראל, אשר תפקידו להיות שותף במעשה בראשית, מתאים לאמור.

בנוגע אליה תגדל התמי' פי כמה, שהרי זיכתה אותה השגחה העליונה והעמידתה בשטח חינוך בני ישראל, בניו של מקום ילדי ישראל, שכל פעולה טובה שלה בהם והשפעה עליהם, הרי זה מייצר קירוב נצחי ביניהם, רוחני וקדוש וטוב ומועיל גם למטה, שבכל ענינים אלו אין המקום מפסיק ואי אפשר שיחול בו פירוד. (שלכן הוא נצחי) במלות אחרות, כשיושבת בחדרה ונמצאת בהרגש של בדידות, ובה בשעה אחד מתלמידי' או מהמושפעים שלה חוזר על השעור ששמע ממנה, או מברך ה' כפי שלמדָה אותו וכו' -- הרי זה מוסיף חיות ואור בהקשר שביניהם. וא"א שהנפש האלקית שבה לא תרגיש התוספת, כיוז שענין זה הוא מעצם עצמותהָ, והרי פנימיות האדם ועיקרו הוא הנפה"א שבו, ולאמתתו של דבר היא המחי' גם את הנפש הבהמית.

ודע הנני שלא ,כל אחד" מרגיש את האמור. כיון שאין נראה לעיני בשר ואין היד יכולה למששו, אבל אין זה ממעט כלל אמיתת מציאות הענין, שלכן בהתבוננות קלה -- נפתח הפתח מהנפה"א לשכל האדם ועד לנפש הבהמית להשפיע על" בכיווז האמור. וכיון שהאדם בעל שינויים הוא וישנם זמנים שצריכים להתעוררות מיוחדה ולתוספת מיוחדת, אז הרי עצה היעוצה להפגש עם מי שהוא מהתלמידים או המושפעים או עכ"פ לדבר עם מי שהוא אודותם והשעורים וכו'. והרי הקול מעורר הכונה והדבור מגלה את הענינים יותר.

רגיל הדבר וכמעט טבעי הוא בבני אדם, בסגנון חז"ל, טענו חטים והודה לו בשעורים. כוונתי -- שמחליפים הסיבה האמיתית בענין אחר... (ממכתב 1 ניסן תשכ"ה)