477
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ואין הדבר תלוי אלא ברצונו הטוב. ויצליחו השייית שלאחר זמן קצר יוכל לאמר ראו גידולים שגדלתי.
בודאי למותר לעוררו, אשר כמו שבחיות הגוף הגשמי, אפילו החיות שבהגוף מצד עצמו, מתחזק ומתוסף ע"י גילוי החיות הנשמה, כן הוא בהנוגע לגופא
דאורייתא ולנשמתא דאורייתא כמובן. (ממכחב י"ד מ"ח תשט"ו)
במענה על מכתבו מיום הבהיר הילולא דרשב"י, בו כותב אשר משגיח הוא בנגלה, אבל אינו עונה על משאלת התלמידים מפני שלומד. הוא לא אותה המסכת הנלמדת בכתה.
ומובן שאין לטעם זה כל יסוד כיון: שבידו הדבר תלוי ללמוד המסכת שלומדים הם. ובפרט ע"פ הפס"ד בהלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק א' סעיף ייב שבכגון דא העיקר הוא שיקבלו התלמידים השפעתם כדבעי. כן הטעם השני, שאין לו כח להם כי שואלים הרבה, - גם בזה צ"ע, כי ממ"נ אם שואלים כהוגן, כדאי לענות אותם, ואם אין השאלות כהלכה עליו להסבירם את זה עצמו, כי הרי זהו מיסוד חינוך תלמידים שיהיו שואלים ומשיבים כדבעי, וק"ל.
ובמי"יש שמפחד שהכחות ששם עליהם ה"ז לחנם, ומעתיק פתגם אדמו"ר הזקן בזה, - תמה אתמה על אנ"ש שיאמרו דבר כזה, שפב"פ אינו שייך ללימוד החסידות, ולכן אין להתענין ולהמשיכו ללימוד זה, כי אפילו את"ל שפתגם רבנו הזקן אינו בדותא, וקרה כן באמת, הרי בטח ידע שרש נשמתו וענינו של פב"פ בגלגול זה, ובהתאם לזה פסק דינו, משא"כ באנשים בערכנו. וראה ג"כ הלכות ת'"ת לרבנו הזקן פרק א' סעיף ד אשר א''א להנשמה להתתקן וכו'. ומי מאתנו יקח עליו
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.