476

בענינים של תורה ומצות. ולית דין צריך ביאור. ובפרט בהנוגע לאנ"ש והתמימים אשר ההשגחה פרטית שלחה אותם למדינה מיוחדת בשליחות מיוחדת. ומה תועיל ההוספה בהטרדה כיון שהוספה זו ממעטת ח"ו במילוי השליחות ובמילא גם בהקצבת הפרנסה למעלה ח'ו. ואין להאריך בדבר המצער.

(ממכתב י"א כסלו תשט")

... ועוד הפעם הנני מדגיש ביותר וביותר;:

ט) שבאם היו מתענינים במצבם של התלמידים ובהנהגתם כדבעי למהוי, לא רק בעת שיושבים בשיעורי הישיבה אלא גם בשעות שנמצאים לרשותם, לדעת במה הם עוסקים, עם מי נפגשים, הנהגתם ודבורם וכו' -- פשוט הדבר שכמה תופעות לא הי' להם מקום. ותמורת זה שבכל מכתב המתקבל מודיעים שהמצב הרוחני של התלמידים הולך ומתדרדר היו יכולים לבשר שלא רק עומד על עמדו אלא שגם משתפר. וחוששני שגם עתה הרי כמה ענינים הם בגדר דקדירה דבי שותפי, וכל אחד מוצא הסברה שאין זה מענינו, והוא את חובתו כבר עשה בשעות המיוחדות לו, ובינתים מצב הענינים הוא בכיוון הנ"ל...

(ממכתב ב' אד"ר תשי"ז)

במענה על מכתבו מח' מ"ח, הנה יה"ר מהשי"ת שיצליח במלאכת שמים -- השגחה על תלמידי ישיבת...

וכבר ידוע, אשר אחריות המשגיח היא גדולה פי כמה מאחריות הר"מ והר"י, כי הרי עליהם ללמוד התורה עם התלמידים ולפניהם, שבזה אין התנגדות כ"כ מהלעו"ז, כיון שהתורה היא לחם מן השמים ודברי תורה אין מקבלים טומאה, שמצד עצמם אין בם פסולת. וכן מצד הלומד לא תמיד נוגע כ"כ, כיוז שאם ח"ו לא זכה נעשית לו כו' -- משא"כ על המשגיח לראות שהתורה תלמדהו, כפתגם נשיאנו הק', שמתעצם עמה עד שנקראת תורתו, דאורייתא וישראל כולא חד, ונגד זה נלחם היצה"ר ומושך עמדו גם את הנה"ב -- בכל תוקף, אבל כיון שכמרז"ל אפי' ריש גרגותא הרי מן שמיא קא ממנו לי' -- בודאי ניתנו לו הכחות למלאות תפקידו זה,