363

מובן מהנ"ל, אשר אין דבר אחד בעולם לבטלה, וכל ענין ודבר יש לו תכלית מיוחדת. נמצא אשר אם התכלית הרצוי' אינה יוצאת לפועל, ועל אחת כמה וכמה אם נעשה ההיפך מזה, מובן ההיזק מזה לעצמו ולכל העולם כולו. ודבר זה ברור עוד יותר לכל אלה, אשר ההשגחה העליונה הצילה אותם מרדת שחת בימי הגזירות שניתכו על עמנו, שאפילו בהתבוננות קלה אפשר להבין, כי לא בצדקתם ובזכות עצמם נצולו בדרך נס, אלא לשם תכלית מסויימת, ולכה"פ מכאן ולהבא עליהם למלא תפקידם וחלקם בעולם, ולא ח"ו להרוס. וכל מי שחונן בתכונות מיוחדות שיש לו השפעה, הנה צריך להשתמש בתכוגות אלו לטובת הסביבה, כי אין זה ענין פרטי. ועל אחת כו"כ שצריך להכיר את האחריות לדור הצעיר, המתחיל למצוא דרכו בחיים.

לאחר הקדמה זו, הגם שלמותר להאריך בהיוצא מהדברים, אבל ליתר ביאור ושלא להשאיר מקום לכל ספק, אאריך אפילו במקום שהי' ראוי לקצר והוא:

מאחר שהשי"ת הוציא ממסגר והציל אנשי ... באותות ובמופתים היוצאים מדרך הטבע, והביאם למקום שיכולים לפעול שם גדולות ואפילו לא במסירות נפש, אלא במסירת הרצון לבד, הרי אין ספק שעליהם לוותר על ,מציאות" עצמם ועל האנוכיות שלהם למען האמת.

כי מובן אשר כל הקושי שבזה הוא רק להקדים את הנעשה לנשמע (נשמע שפירושו הבנה), היינו הקבלת עול שבזה.

ואחרי אשר גם אותה הציל השי"ת, ... וחנן אותה בכח השפעה על הסביבה בכלל ועל הנוער בפרט, הנה פשוט הוא שעלי' להכיר את הזכות והאחריות שבזה, וחלילה לה להרוס ח"ו, החובה עלי' להשתמש בכשרונותי' במילואם ולא רק בחלקם כדי להשריש אמונה פשוטה בין בני ובנות ישראל ובפרט בין הנוער, ושלא להשאיר מקום לכל ספקות באמונה, ושלא לשכוח האמת הפשוטה, אשר מה שנדמה לה שיש לה איזה ספיקות בענינים עקריים, אין זה אלא דמיון הבא מצד הרע שבעולם, שחלק ממנו נמצא בכל אדם (יצה"ר) המעלים על האור והאמת. ומובן שהוא גם כן המסית לומר, שאי אפשר לה להשפיע בכיוון מיוחד כיון וכל זמן שהיא עצמה בספק. אבל אין היא הראשונה במצב כזה ואף לא האחרונה, וכבר הראה הנסיון שכל אלו שאחזו בדרך אבותיהם, היא דרך תורתנו תורת חיים, חיים גם בעולם הזה, הנה, כמו שבנוגע לעם ישראל בכללותו הרי החלקים שבו ששמרו התורה והמצוה קיימים עד היום הזה וכל אלו הכתות שסרו מן הדרך הרי או שלא נשאר מהם כל שריד ופליט או שהם רק מתי מספר שהולכים ומתנונים, כן הוא גם בהנוגע להפרט והיחיד, שעל ידי אחיזתו, בחייו היום-יומיים ובפרט בהנוגע לדבור ומעשה בפועל, בדרך התורה, הרי כל ימיו תוכניים הם ומשביעים רצונו (כשעושה חשבון אמת בנפשו) ונהנה עונג אמיתי כשרואה תוצאות השפעתו על הזולת. מה שאין כן בכל אלו שנטו מן הדרך, שזרעו ספיקות ובמילא קצרו אכזבות וכו'. ומכאיב להאריך בדבר המצער.