352

במענה למכתבו מי"ב כסלו, ואתחיל מהענין הכי מתמיה בו, סעיף ד', בהנוגע להמשך המפעל [אף שקצת לימוד זכות יש, שמתחיל סעיף זה בהתיבות ,מחשבות = -פסולות-ז:א:: שמלכתחילה-- פסל אותם; אלא שהתמיי- היא -גם-על -קס"ד]:-ובודאי - למותר להאריך בדבר הפשוט, אודות גודל ההכרח והחיוניות בכל מוסד של חינוך הרוצה להיות על טהרת הקדש. ועוד יותר -- שההכרח בזה הולך ומתרבה וגדל. אלא שמובן וגם פשוט שביחד עם זה, עליו להשתדל, שלא רק לא יקטינו אלא אדרבה יגדילו המוסד -- לכל לראש בכמות, ובמילא מהכמות תבוא סו"ס גם הגדלה באיכות, כנהוג בישראל. והרי על ענינים כגון אלו, ייל הוראת חז"ל יגעת ומצאת. ובפרט שההכרה בהכרח חינוך דתי, הולכת ומתפשטת.

ומכאן לסעיף א' שבמכתבו, בהנוגע למצב דבורו וכו' -- והוא שייך גם למענה הנ"ל. כוונתי: בטח נשאר אצלו העתק מכתביו לכאן בהנוגע להדבור שלו ומצב רוחו אז, עד שכאילו ח"ו אבדה וכו', וגם אז העלה על הכתב מעין מחשבות האמורות. והנה עתה נוכח, שהמצב הרבה יותר טוב מאשר שיער. והלואי הי' אָז חזק בבטחונו, שהשיפור הי' מוקדם יותר וגם גדול יותר. ואין צועקין על העבר, כי אם בהנוגע להבא, ובהנוגע לסעיף ד' שבמכתבו.

מהנכון היי שיתדבר עם אנ"ש הבאים במגע ג"כ עם אותם המשרדים אודותם כותב, ואפשר יוכלו לייעצו בהנוגע לפעולות ההשתדלות.

תקותי, שבדבורי נועם ובאותיות מאירות, מבלי כל הפחדה כלל וכלל, יסביר לזוגתו תחי' -- שתסיח דעתה לגמרי ממחשבות פסולות האמורות, כלשונו במכתבו, ובפרט אשר הזכירה פעולותי' אלו בעת בקשתה להצלחת הטפול הרפואי ורפואתה. (ממכתב כ' כסלו, תעש"כ)