351

כן אין כוונתי בהנ"ל לומר, אשר חלק-הטוב הוא כפי הנראה לעינים -- מה שלא נקלע לאותה המסגרת ששאף אלי' וכפי שמפרש במכתבו סעיף ג', אבל המענה עייז במלואו ימצא בסיפור המפליא הנדפס בהקדמת כ"ק מו"ח אדמו"ר לס' פוקח עורים על דבר ר' יוסף משפיע, ובל' אדמו"ר האמצעי, הועתק שם ע' ליד: דער טאטע האָט צוליב א טובה פרטית געמאַכט פון אַ למדן אַ בעל-עגלה. והגע בעצמך, שהמדובר הוא בשביל טובה פרטית, ובאחד מחסידי אדמו"ר הזקן ומבעלי-צורה שבהם, ושנקלע לקצה השני להיות בעל עגלה כפשוטו, ויעוייו שם הסיפור באריכות שהי' למשך כמה וכמה שנים. והרי אין זה בערך כלל למצבו הוא -- שמחנך בני ובנות ישראל, שעל כל אחד ואחת מהם אומר הבורא עולם (אשר כולא קמי' לא חשיב ממש), שזהו בנו יחידו, וגמסר להתחנך על ידו מתוך חיבה ובהקדמת נתינת היכולת והכח לטפל בחינוכם. ועוד שהמדובר הוא בנוער, זאת אומרת שכל הטבה במצבם הרי במשך הזמן מתגדלת פי כמה. וכידוע הדוגמא משיפור הכי קטן בגרעין - שנוגע ביותר וביותר כשגדל להיות אילן נושא פירות.

בהנוגע לכל אותן הבעיות אודותן כותב איך לתקן, מובן שאין לקבוע בזה מסמרות, והנקודה המחלטת בזה היא -- באיזה אופן יהי' המקסימום של התועלת. אבל בכללות, רואים במוחש בענינים כמו אלו שכשמשתמטים ממלחמה באופן גלוי אבל מחדירים כל הענינים כאילו דרך אגב וכו' הרי סו"ס הצד שכנגד ווערט פּאַרמאַטערט ומסיח דעתו לענינים אחרים. מובן שכשרואים צורך במלחמה גלוי' אין להתרשם גם מזה -- כי הרי הולכים בשליחותו של אדון העולם, אבל כנ"ל זהו לאחר שנוצלו האופנים האחרים.

על פי מאמר העולם צרת רבים חצי נחמה (אע"פ וואָס אֶַךְ און וויי צו אַזא נחמה): מקבל אני מכתבים בתוכן דומה לשלו מכמה וכמה עסקנים, הן בשטח החנוך והן בשטח עסקנות ציבורית בכלל. והקורא ומעיין בספרי מוסר מדורות שעברו, אפילו מכו"כ דורות, הרי ברובם ככולם ימצא תלונות על מצבים דומים לאלו שמתאר במכתבו, אף על פי שידוע המאמר אם הראשונים כמלאכים כו'. ומקרא מלא דבר הכתוב אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה (קהלת ז, י).

מובן שעם כל הנ"ל יש מקשים קושיא, ולכאורה היא קושיא עצומה, על מה עשה ה' ככה וכו', אבל בכלל -- מה תועלת יש בקושיות בה בשעה שדרך האדם היא כמו שנאמר תמים תהי' עם הוי' אלקיך. וקושיא האמורה הרי כבר עמד עלי' מורה הנבוכים הוא הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות (בפירוש מאמר רז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה), סמוך לסופה.

המורם מהאמור -- ירבה בפעולות מעין אותן שעשה עד עכשו, ונכון יהי' לבו בטוח אשר זוהי המצוה בה צריך להיות זהיר טפי, וזהיר מל' לניכטן, ויוסיף בהן בכמות ובאיכות ככל האפשרי ועוד למעלה מזה, שהרי אפשריות האדם משתנות מתאים לרצונו, וכפסק תורתנו אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, ויעשה זה מתוך שמחה וטוב לבב, והובטחנו ששמחה פורץ גדר, אפילו הגדרים וההגבלות דקדושה, ועל אכו"כ גדרים והגבלות דלעומת זה.