348

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו ממוצש'ק, ונעם לי לקרות בו מסדר דיום השבת אשר במוסד שבהנהלתו. ובטח עושים ככל הדרוש, בקשר עם הענין אשר במוסד מתחנכים הן בנים והן :בנות, ובפרט שמזכיר שעומדים הם בשעת התפלה בנפרד, ומובן שאין זה מספיק עדיין.

ובנקודת מכתבו, במה שכותב שלפעמים עושה חשבון בנפשו מהתעסקותו בחינוכם של אחרים, אבל מה יהי' במצבו הוא ובעניניו, אשר יום רודף יום וכו'.

ובודאי נודע לו אשר בעיא זו ודכדוכי נפש אלו עתיקים הם ומבלבלים את כל העוסקים בצרכי צבור בכלל, ובשטח דעסקנות צבורית התופסת ומקיפה את כל האדם כולו ביחוד. ומובן ג"כ, שלא בכל התקופות ולא לכל האישים שוה הפתרון של הבעיא ותשובת שאלה עיקרית זו. ואינה דומה שעת מלחמה לשעת שלום, שעת חירום לשנים כסדרן, ופשיטא שאינו דומה מי שכשרון מיוחד לו בעסקנות, לזה אשר ענינו בזה הוא באופן דאתכפיא. וע"פ דברים האלה, אשר מובנים הם וגם פשוטים להמתבונן אפילו שעה קלה בהשקפת עולם של תורתנו תורת חיים אשר כלל גדול

מובן אשר בדורנו דור יתום, ומאידך גיסא דור דעקבתא דמשיחא סוף הגלות והכנה קרובה לאתחלתא דגאולה האמיתית, אשר עלי' נאמר שתהיי גאולה שלימה זא. שאף איש אחד מישראל לא ישאר בגלות, בגלות כפשוטה, וגם בגלות ברוחניות, מוכרחת השתתפות כל אחד והשתדלותו בקבוץ נפשות בני ישראל וקירובם לגואל ישראל הוא השם יתברך נותן התורה והמצוה. אין איש נקי מעבודה קדושה זו, עכ"פ זמן מסוים בכל יוס שבוע וחדש. וככל אשר יגדל כשרון האיש בעבודה זו -- תגדל גם כן כמות הזמן עליו להקדיש לה. שמזה מובן ג"כ שישנם כאלו אשר עיקרם הוא דוקא עבודה האמורה, וכל שאר עניניהם הכשר מצוה הם גם לעבודה זו. ובמלות אחרות -- זוהי המצוה דבי' הוה זהיר טפי (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סוף פרק ז'/ ובספר השיחות קיץ ת"ש עמוד כ"ב, ובהערה שם) וכל שאר התורה והמצות שלו עולים דרך מצוה זו, מלמטה למעלה, וכל המשכות והשפעות שלו נמשכים ע"י מצוה זו מלמעלה למטה. אבל מובן ג"כ שבכדי לקבץ הניצוצות ובכדי לקרב הלבבות, אינו מספיק טופח לבד, אלא צ"ל טופח ע"מ להטפיח. וזהו ענין הנתון לאדם -- למדוד ולהקציב בכל יום ובכל תקופה כמה זמן ומרץ צריך הוא לעבוד בעצמו, מיט זיך און אין זיך, אף שרובו ככולו נתוז הוא לעבודה עם הזולת. ובכדי שלא יטעה במדידה זו - מוכרח להיות. זכור הדק היטב הפתגם הידוע ששמענוהו כ"פ .מכ"ק מו"ח אדמו"ר, כשם שאסור להפחית חסרונות עצמו כך אסור להפחית מעלות עצמו. ובפעם אחרת אמר, שאיסור לשון הרע הוא לא רק בהנוגע להזולת, אלא גם על עצמו אסור לדבר לה"ר. וכיון שהקב"ה מודיע שאינו מבקש אלא לפי כחן, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, ובכ"ז דורש העבודה הנ"ל -- בודאי שאפשרי למלאותה. ואין להתרשם אם בהתְחלת-הענינים נפגשים בקישוים ולא עוד אלא שגם מכשלה באה לפעמים, וכידוע דרז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אא"ב נכשל בהן, ואין לך דברי הוראה גדולה מזו שהרי היא בהלכות דפקוח נפשות.

ובהשתמש בסגנון רבנו הזקז (תניא פרק מ"ד)