288

לכל לראש אביע תודתי למר בעד שימת לבבו לשלוח לי ההגדה של פסח המסודרת על ידו עם בנו הצייר ... ש".

כיון שבודאי רוצה לשמוע תגובתי הכנה, בטח לא יקפיד על הערותי דלהלן. ולא אעמוד על הצד האמנותי של הוצאה זו, מאחר שאינני מומחה במקצוע זה, אבל רצוני לעמוד על נקודה עקרית בנוגע גישה יהודית והנהגה יהודית שיש לזה שייכות גם להגדה שלו.

ובהקדמה, שכרגיל אצל יהודים שמתחילים בדבר תורה: בטח התבונן שנין הציווים של תרייג מצוות יש הציווי העיקרי של ,לא תוסיפו ולא תגרעו" (דברים ד, ב), שבהשקפה ראשונה צריך ביאור מדוע ,לא תוסיפו" -- וכי מה איכפת אם מוסיפים במצוות, ואפילו אם תמצא לומר שיש טעם שלא להוסיף, הרי לכאורה היי צריך להקדים תחילה ,לא תגרעו" ואח"כ ,לא תוסיפו", כלומר לא רק ,לא תגרעו" שזה חמור יותר, אלא אפילו ,לא תוסיפו".

וביארו חכמינו זיל שבכדי לשלול את ה,לא תגרעו" הרי ראשית האזהרה והדיוק צריך להיות בה,לא תוסיפו", וההסבר בזה הוא, כי כשמקבלים עול מצוות לאמתתם כציווי מן השמים, הרי בודאי אין בה לא חסר ולא יתיר, ואם מוסיפים בזה, אפילו בכוונה טובה, ובפרט כשנראה שמצליחים בזה, נקל לבוא לידי טעות חמורה יותר ולומר הרי הוספתי והצלחתי על פי שכלי האנושי, יכולני לערב שכלי ולפסוק גם בה,לא תגרעו". שלכן הדרך הנכונה והפשוטה היא להתחיל באזהרה של ,לא תוסיפו", ובפרט שיש ביהודי נכונות ורצון להוסיף ולהדר במצוות.

הקשר לההגדה שהו"ל בודאי יבין כבר בעצמו, והוא, שנוסח ההגדה כמובן מקודש ומדוייק -- על ידי מסורה של כמה וכמה דורות, אפילו בנוגע לפיוטים שלאחרי הד' כוסות, וביתר שאת שבין כוס לכוס. ומובן שאין להוסיף ענינים צדדיים, ואין צריך לומר -- ענין שהוא היפך דרוח ההגדה וחירות ושמחה, ובנידון דודן -- ענין הזכרון לימי השואה.

על פי הנ"ל, ולאחרי סליחתו, מובן שהוספה האמורה, ובפרט באמצע ההגדה בי כוס לכוס, לא רק שאינה מתאימה, כי אם מנגדת ומערערת ענין ההגדה וכוונתה. ומלבד זה, הרי זכרון ימי השואה קובע ענין לעצמו, ועצם השואה והקדושים הי"ד ,ראויים" שלא לעשותם ענין טפל לענין אחר ויהי' נעלה ביותר, ובשעה שמצב הרוח -- לגמרי אינו מתאים להעריך את ענין השואה כדבעי.

ועוד זאת, אשר כמו שיש ציווי של אמירה במקומה ,שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך", ועל דרך זה באופן חריף יותר קביעת ,בין המצרים" ותשעה הימים משנכנס אב, ורק בימים שנקבעו לכך על ידי תורתנו, תורת חיים, הוראה בחיים, כן אין רשות להכניס לתוך מועדים לשמחה ענינים של היפך השמחה אלא במדה שהתורה מצווה ולימדה לעשות. ולכן בשעה שכל בני המשפחה מסובים לסדר של פסח, ומכניסים להגדה קטע בנוגע למאורע שבהתבוננות אפילו קלה בזה צריך לגרום זיעזוע נפשי עד היסוד, הרי זה מזעזע ענין ההגדה של פסח.

לכאורה, הרי אין צועקין על העבר, אלא שכיון שכל ענין בהשגחה פרטית