171

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

וכך גם שדה של ישראל אשר הכהן זכה בו לאחר היובל, אשר אחוזה זו לא היתה בבחינת ,שוכן בית אדוניו", ולפיכך היתה קיימת לגביה האפשרות שהיא תוחרם על ידי היהודי, ולפיכך נשארת אפשרות זו גם כאשר השדה מגיע לידיו של הכהן'*.

את זאת לומד הרמב"ם מכך ,שנאמר לכהן תהיה אחוזתו מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחוזה לישראל שאם החרימה היא מוחרמת מיד". שחל על השדה דין כשל שדה אחוזה לישראל, ולא כדיני אחוזתו של הכהן: שדה החרם או השדה שזכה בה הכהן לאחר היובל יכולה להיות מוחרמת לא רק משום שזו אינה אחוזתו אשר עליה נאמר ,אחוזת עולם" - מצד השלילה - אלא משום שזהו שדה חרמן* - מצד החיוב - שכבר חל על השדה הכינוי ,חרם" וקיימת האפשרות ששדה זה יכונה ,,חרם", ולכן

בחוקותי שיחות ₪

- גם לאחר שהשדה הוא ברשות הכהן, אין הוא נעשה כאחוזתו בבחינת ,כשוכן בית אדוניו". ומשום כך ,אם החרימה היא מוחרמת מיד".

וזהו ההבדל שבין ההיקש בגמרא ,מה שדה אחוזה של ישראל יוצא מתחת ידו ומתחלקת לכהנים, אף שדה חרמו יוצא מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים"*, = לבין הלימוד ברמב"ם: בגמרא מוסבר שהשדה אינו נשאר שלו, אלא מתחלק לאחיו הכהנים"י, ואילו הרמב"ם מסביר ,ששדה חרמו לו כשדה אחוזה לישראל שאם החרימה היא מוחרמת מיד". כלומר, שחל על השדה הכינוי ,חרם" והוא יוצא מרשותו (ומתקדש בקדושת הגוף').

והרמב"ם לומד זאת ממסקנת הגמרא?: .איצטריך (=צריך לומר), סלקא דעתך אמינא (=היה עולה על הדעת לומר): הואיל וכתיב כי אחוזת עולם הוא להם, הא נמי (=גם זה) אחוזתו היא, קא משמע לן (=בא ללמדנו) ,אחוזתו", אחוזתו - אין (=כן),

הערות

  1. 1. לרשות הכהן אינו משנה עצם השדה שיהי' ,,בשוכן בית אדוניו השי"ת".
  2. 7. וראה לח"מ שם ה"ז: וכן נקטה כשדה החרם מאי דקאמרה הברייתא כשדה שיצאה לכהנים והכל אחד.
  3. 8. עפ"ן יש לבאר הסדר דהלכות אלו ברמב"ם, דלכאורה הדין בהלכה ו' כהן שהייתה לו שדה חרם (ותחלת ה"ז) הוצרך לכתוב אחר הדין בה"ז, שקרקע כו' של כהנים אינם מחרימין אותן ובהמשך לזה משא"כ בכהן שהייתה לו שדה חרם שבזה יכול להחרים -
  4. 4. אלא ששדה חרם של כהן, שהכהן יכול להחרים הוא לא (רק) מצד המיעוט שאינו אחוזת עולם, ובמילא יכול להחרים כ"א מצד החיוב כנ"ל בפנים. ובא בהמשך לההלכות לפנ"ז שהוא כמו ישראל שהחרים חרמי כהנים.
  5. 9. וכן כתב הרמב"ם לעיל פ"ד הכ"ג לענין המקדיש שדהו ופדה אותה כהן מיד ההקדש עיי"ש,
  6. 0. ובזה י"ל דקמ"ל דשייך לכל השבט, וראה תוד"ה מי דמי, ולהעיר מתירוץ רמי בר חמא שם כו' הואיל וכתיב ואיש את קדשיו כו'. וראה פרש"י שם. ובפרש"י שם כט, א ד"ה שהקדיש: ועכשיו שאני מוחזק בה כו'.
  7. 1. ראה תוד"ה דת"ר שם כח, א.
  8. 2. וצ"ע מה שהרדב"ז וקרית ספר להרמב"ם שם העתיקו רק התחלת הלימוד מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה, ולא המסקנא דאר"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.