161
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אמיתית כלפי אלקות, אין זו סתירה להתנשאות ולתוקף - כי איץ זו התנשאות של מציאותו של האדם, אלא של האלקותל*.
בדומה למאמר חז"ל'3 לגבי עבד -
,עבד מלך מלך". אין כאן תחושה של ישות וגאוה אצל העבד, כי אין זה
חשיבותו וגדולתו שלו, אלא של המלך...
ומשום כך נקראת הפרשה בשם ,בהר" בלבד - כי ההתבטלות
המושלמת היא, שבהיותו ,הר" (כלומר, בתוקף והתנשאות) אין צורך לציין שזהו תוקף דקדושה, ולא של ישותו העצמית ח"ו. ההתבטלות לאלקות רבה כל כך, עד אשר מלכתחילה אין תחושה של מציאות עצמית, ולכן אין צורך לציין במפורש שזהו .הר טיני?", הר והתנשאות הבאים מפני התבטלות.
ה ,סיני"; ,בהר סיני"; בהר
זהו גם ההסבר בעבודה הרוחנית לאופנים השונים שבהם ניתן לתאר את ,הר סיני":
בתחילת העבודה, כאשר היהודי הוא עדיין מציאות בפני עצמו, יש צורך ב,סיני" בלבד. בלתי אפשרי שום ענין של ,הר" והתנשאות, אלא התבטלות
בהר-בחוקותי שיחות ₪
בלבד'". כל עוד הוא מציאות בפני עצמו, אין הוא יכול להגיע לעבודה הרוחנית של תוקף והתנשאות דקדושה - כי אצלו תהיה זה התנשאות והגבהה של ישותו העצמית.
וכדוגמא לכך אפשר לציין את האופן הראשון של השליחות: השליח הוא מציאות לעצמו, אך הוא מתבטל והוא מבצע פעולה במקום המשלח.
הערות
- 0. ע"ד מאמר רשב"י אנא סימנא בעלמא (זח"א רכה, א) - ראה סה"מ תקס"ד ע' רו. אוה"ת ויחי שנט, א ואילך. המשך תרס"ו ע' קנט. סה"מ תפר"ח ע' מג. ועוד.
- 1. שבועות מז, ב (ושם: כמלך). ספרי (ורש"י) דברים א, ז. רש"י לך טו, יח. ועוד.
- 2. בהוספות לתו"א שם (קכ, א) שהענין דשמינית שבשמינית צ"ל דוקא בהתחלת העבודה, ע"ש (וראה גם בלקו"ת במדבר שם (ועד"ז בתו"א מג"א צא, ב): לא יערב לבו לגשת אל העבודה). אבל שם המדובר בהגבהה כו' של האדם לאחרי שהוא כבר בביטול (ת"ח) וביטול עד כ"כ שלא יערב לגשת כו' ולכן צ"ל שמינית שבשמינית בכדי שיגש אל העבודה. משא"כ המדובר בפנים - האדם המתחיל בהעבודה להבטל.
- 4. ועפ"ז וע"פ המבואר בפנים יש לתרץ: א) משנ"ת בתו"א וכו' ההכרח דשמינית שבשמינית והרי* פס"ד הרמב"ם (דעות פ"ב ה"ג) ,בשמתא מאן דאית בי' כו' ואפילו מקצתה"**. ב) שינוי הלי בשו"ע אדה"ז (חאו"ח סקנ"ו ס"ג) - אף שמציין שם להרמב"ם, אבל בנוגע לכעס - ,עד קצה האחרון"*** (ולא ,אפילו מקצתה"). ג) השינוי ברמב"ם עצמו שם שבנוגע לכעס כותב ,עד הקצה האחר".
- 5. וכידוע שע"ד הרגיל הרמב"ם ,על הרוב ידבר". ואכ"מ.
- 6. *) ראה לקוטי לוי יצחק אגרות-קודש (ע' ₪שת) - תיווך באופן אחר.
- 7. **) והציון בעין משפט שם על ..בשמתא מאן דלית בי'" להרמב"ם - כבר העירו באחרונים שאינו מובן.
- 8. ***) שאינו שולל ענין הגאוה לגמרי, אלא שיש ,,מקצת" (.קצה האחרון") דענין זה (משא"כ הלשון אפילר מקצתו").
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.