158

(ישראל) שכינה עמהן", אלא אדרבה - ,אם הוא נמכר בנט מי מכרן (בתמיהה)":

הקדוש-ברוך-הוא \ יכול, כביכול, ,למכור" את עצמו לגלות, כי הוא כל יכול, ויכול להגלות את עצמו, ולא להשתנות על ידי הגלות. אבל ,בניו - מי מכרן" = כיצד אפשר למכור את בניו - את ישראל - לגלות. אם הגלות יכולה לשלוט על ישראל, הרי אין גלוי אצלם שהם בנים לקדוש-ברוך-הוא.

ומשיב על כך רבי שמעון בר יוחאי, שהימצאות ,בניו" בגלות אינה אלא לגבי סיפוק מזונותיהם - צרכי הגוף - הם עוברים דרך הגלות - דרך שר המדינה. אבל נשמתו של היהודי אינה ,נמכרת" ח"ו לגלות, כפתגם הידוע?: .רק גופותינו נמסרו לגלות .. אבל נשמותינו לא גורשו לגלות ולשעבוד מלכיות לא נמסרו".

אמנם, היה חורבן, אך זאת רק לגבי הגשמיות של בית המקדש, העצים והאבנים, אשר השליטה עליהם ניתנה

לגויים. אך על בית המקדש האמיתי, בית המקדש הרוחני, וכן על ,ועשו לי מקדש... בתוכם"", בית המקדש שישנו אצל כל יהודי, על כך אין לגוי שום שליטה, ואין הוא יכול להחריב זאת'*.

ניתן לחשוב, שלפחות בענין ה,מזונות", צרכי הגוף, יש לגלות שליטה על היהודי, להנהיגם כאצל לא"יהודים -

על כך אומר רבי שמעון .מכאן שרבו חייב במזונות בניו": הקדושברוך-הוא רצה רק שמזונותיהם של ישראל יעברו בתקופת הגלות באמצעות שר המדינה, אך שר המדינה אינו המחליט אם לתת לישראל את מזונותיהם אם לאו, הוא משמש רק כגרזן ביד החוצב בו.

ויותר מכך: הוא חייב לדאוג לכל צרכיהם הגשמיים של ישראל, ולכן גם בזמן הגלות מקבלים ישראל בני חיי מזוני רוויחי בטוב הנראה והנגלה.

(משיחות ש"פ בה"ב תשל"א, תש"מ)