155

174 לקוטי המוכר עצמו* צריך העבד לדאוג למזונות בניו*, או שהם כעניים אחרים שבעיר.

על כך אומרת התורה: .ובניו עמו - .. מכאן שרבו חייב במזונות בניו". זהו חידוש דין בתורה, שאף במקרה של המוכר עצמו ,רבו חייב במזונות בניו".

חובת המזונות לעבד - חידוש

בכך מובן גם מדוע מדגישה התורה ,הוא ובניו עמו" - כי במקרה של המוכר עצמו הרי גם קבלת המזונות של העבד מן האדון הוא חידוש:

יש מקום לומר, שהאדון אינו חייב לספק לעבד מזונות, וכי מדוע עליו לתת לעבד יותר מכפי שסיכמו ביניהם מלכתחילה עבור העבדות *? ובודאי יש מקום לומר, שהאדון יוצא ידי חובתו בתתו לו לחם צר ומים לחץ כדי שיהיה לו כח לעבוד, אך לא יותר מכך*.

לכן מדגישה התורה במיוחדל, ואומרת ,הוא ובניו עמו" - האדון חייב במזונות העבד, כפי רגילותו.

ת. מזונות אשתו של המוכר את עצמו

לפי האמור לעיל מובן מדוע אין רש"י בפרשתנו מוסיף את .אשתו", כפי שהוא מוסיף את .בניו" בפרשת משפטים, כי לפי פשוטו של מקרא, אין מדובר בפסוק זה אודות אשתו.

מצד סברא בעלמא ניתן להסביר זאת במספר אופנים:

לגבי המוכר את עצמו אי אפשר ללמוד על מזונות אשתו ממזונות בניו = ,מכאן": אפשר לומר ש,רבו חייב במזונות בניו" למרות שמצד עצמו הוא לא היה חייב בכך, רק משום שהתורה חסה על הילדים אשר אינם יכולים לדאוג לצרכיהם בעצמם. ואילו לגבי אשתו, שיכולה לפרנס את עצמה, אין אדונו של המוכר את עצמו חייב במזונותיה.

כן יש לומר: גם לפי שיטת רש"י בפירושו על התורה חייב האדון במזונות אשתו של העבד, ואפילו של המוכר עצמו, שהרי האדון מפיק תועלת מהימצאות אשת העבד ביחד עם העבד, כדלעיל. ולכן, בודאי מתחייב האדון מלכתחילה לפרנסה -