151

170 לקוטי

אלא, שכיון שרש"י מציין את דין מזונות אשתו, הוא מזכיר בדרך אגב את דין מזונות בניו, בהסתמכו על הפסוק שבפרשתנו. כפי שאכן נאמר במכילתא"': = ,.. חייב במזונותיה ובמזונות בניו שנאמר ויצא מעמך הוא ובניו עמו".

אך פירוש זה דורש הסבר,

כי לפי זה היה צריך רש"י להזכיר בפרשתנו בדרך אגב גם את ,אשתו"*"', כפי שאכן נאמר ב,תורת כהנים"'' ,מה רבו חייב במזונותיו אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו" -

ובנוסף לכך, הרי אם במכילתא צריך לציין במפורש שמזונות בניו נלמדים מפסוק אחר, בודאי ובודאי שרש"י, המפרש את פשוטו של מקרא גם לבן החמש, היה צריך לעשות זאת.

הכרחי, אפוא, לומר, שלפי רש" - בדרך הפשט - ניתן ללמוד ממזונות אשתו לגבי מזונות בניו?'. ואין מובן: לשם מה יש צורך בלימוד נוסף, מן הפסוק שבפרשתנו, לכך שרבו חייב במזונות בניו?

התמיהה אף רבה יותר: רש"י בפרשתנו מדייק בלשונו ואומר ,מכאן שרבו חייב במזונות בניו", ולא כפי שהוא מתבטא בפרשת משפטים בביטוי ,מגיד הכתוב". רש"י מדגיש, שהלימוד הוא דוקא ,,מכאן", ולא ממקור אחר. יוצא, ששני פירושי רש"י אלו סותרים זה לזה?

ד. ,בנו" או ,בתו"

כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר דיוק נוסף בלשון רש"י בפרשתנו:

רש"י מתחיל דבריו בלשון ,,נפעל" - ,אם הוא נמכר", ומסיים בלשון ,,פעל" - .בניו מי מכרן". ולכאורה, צריך היה רש"י להשתמש באותה לשון ולומר ,אם הוא נמכר בניו (על ידי) מי נמכרו'' (נמכרים"')", או ,אם הוא מכר עצמו* בניו מי מכרן"?

והפלא בכך אף רבה יותר: בגמרא אכן נאמר ,אם הוא נמכר בניו .. מל נמכרים", ואילו רש"י משנה ניסוח זה ואומר ,בניו מי מכרן"!

ההסבר לכך הוא:

לפי ההלכה אין אב יכול למכור את בנו הקטן לעבד. כפי שלומדים מן