150

שיחה ב

1-08 לקוטי

בהרגב

א. ,הוא ובניו עמו"

בפרשתנו אומרת התורה, שיהודי שמכר את עצמו כעבד ליהודי אחר, הרי כשמגיעה ,שנת היובל" = ,ויצא מעמך הוא ובניו עמו"'.

רש"י מצטט את המילים ..הוא ובניו עמו", ומפרש: ,אמר רבי שמעון: אם הוא נמכר, בניו מי מכרם, אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו".

יש להבין: השאלה על הפסוק היא רק .בניו מי מכרם" - ומדוע, אפוא, מוסיף רש"י את ההקדמה ,אם הוא נמכר"?

אמנם, אלה הם דבריו של רבי שמעון:, אך, כאמור מספר פעמים, אין דרכו של רש"י בפירושו על התורה לצטט את דרשות חז"ל בלשונן, ולכן הוא משנה, משמיט ומקצר לעתים קרובות מלשון חז"ל, בהתאם לפירוש הפסוק על-פי פשוטו של מקרא.

התמיהה אף חזקה יותר: בענין עבד עברי בפרשת משפטים נאמר?3 ,אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו", ורש"י מפרש: ,ויצאה אשתו עמו - וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב שהקונה... חייב במזונות...".

שם אנו רואים, שרש"י אינו מוסיף

את ההקדמה ,,אם הוא נמכר", אלא מיד הוא שואל על ,אשתו" - ,וכי מי הכניסה...". ומדוע, אפוא, הוא כן מוסיף כאן בפרשתנו את ההקדמה .אם הוא נמכר"?

הפליאה אף רבה יותר: המקור של דברי רבי שמעון, אשר רש"י מביא בפרשתנו, הוא בגמרא*", ושם נאמר, שרבי שמעון דרש גם את הפסוק שבפ' משפטים ,ויצאה אשתו עמו" באותו ניסוח - .אמר רבי שמעון אם הוא נמכר, אשתו מי נמכרה, מכאן שרבו חייב...", אך בכל זאת, שם אין רש"י מצטט את דברי רבי שמעון בלשונם - ,אם הוא נמכר..." - אלא הוא מצטט מן המכילתא* ,וכי מי הכניסה שתצא". ואילו בעניננו הוא מצטט את לשונו של רבי שמעון?

יותר מכך: גם העובדה שרש"י מצטט את המילים ,בניו מי מכרם" אינה מובנת: ב,תורת כהנים" מובאת כאן* המסקנה מן הפסוק מלכתחילה - ,רבו חייב במזונות .. בניו", ללא השאלה ,בניו מי מכרם"". ואם כך צריך היה רש"י - אשר דרכו בפירושו