143

תמוהים, אשר אחדים ויתבארו בהמשך.

ולדוגמא, בענין הקשור לימים אלו: לגבי ספירת העומר נאמר בתורהל ,וספרתם לכם ממחרת השבת". בפשטות, המשמעות היא יום השבת, וכפי שאמרו הצדוקים, א הבייתוסים, ש,עצרת אחר השבת""', שמתחילים לספור החל ממחרת יום השבת. אך בתורה שבעל-פה מפורש שהמשמעות של ,ממחרת השבת" היא ,ממחרת היום טוב", וכפי שמביאים לכך חז"ל הוכחות רבות''.

ולכאורה, תמוה?': אם התורה רוצה שיתחילו לספור ממחרת יום טוב של פסח, מדוע היא אומרת ,ממחרת השבת", ביטוי הנותן מקום לטעות, ואינה אומרת מלכתחילה ,ממחרת הפסח":' וכדומה?

ולפי האמור לעיל ניתן להסביר זאת, אך יש להקדים ולהבהיר: כשם שיש

מהם יובאו

הבדל בין ,,לכתחילה" ובין .בדיעבד" מבחינת קיום האדם, שכאשר הוא מחסיר פרט (שאינו מעכב) הוא מקיים את המצוה בדיעבד - כך יש לפעמים הבדל מצד המצוה עצמה, שבמצבים מסויימים המצוה עצמה מושלמת יותר, ויש מצב שבו המצוה עצמה נקבעה מלכתחילה באופן, שבמצב זה אין מקיימים את המצוה בשלימות, וחסרים בה פרטים אחדים.

מהדוגמאות הפשוטות ביותר לכך: בזמן שבית המקדש היה קיים היה יום טוב כרוך בהקרבת קרבנות - קרבנות יום טוב של ציבור ועולות ראיה ושלמי חגיגה של יחיד, ומשחרב בית המקדש קיים יום טוב מן התורה, אך ללא קרבנות. וכן בזמן שבית המקדש היה קיים, הרי מי שאין לו קרקע פטור מעליה לרגלי' ומקרבנות היחיד הנ"ל, למרות שחל אצלו יום טוב מן התורה.

וכמובן, הקרבנות של יום טוב, והעליה לרגל, אינם פרט צדדי ביום טוב, ויותר מכך: הקרבנות אינם תוצאה של יום טוב, אלא הם חלק, או לפחות תוספת, בשלימות* של היום טוב עצמו.