103

116 לקוטי ב. מנין שנות הערלה - לפי האדם או לפי העצז

ההסבר לכך הוא:

בפשטות קשה לרש"י ההרחבה בלשון הפסוק ,שלש שנים יהיה לכם ערלים": והרי כבר נאמר לפני כן ,וערלתם ערלתו את פריו", ומדוע, אפוא, חוזרת התורה שוב על המילים ,יהיה לכם ערלים", ואינה אומרת בקצרה: .וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים"?

ומכך מסיק רש"י, שבערלה יש שני ענינים: (א) איסור הערלה החל על העץ והפירות - ,חפצא" - ,וערלתם ערלתו את פריו", ובלשון רש"י*: ,יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו". (ב) המנין של ,שלש שנים" - דין החל על האדם - ,גברא" - ,שלש שנים יהיה לכם ערלים"?.

ולכך מתכוון רש"י בהרחיבו בדבריו ,מאימתי מונה לו משעת נטיעתו". האדם צריך לספור ולהיות ,מונה לו" את המנין של ,שלש שנים". וכיון

קדושים א

שספירה זו היא ,לכם", סביר לומר ש,שלש השנים" אינן נחשבות מעת שהעץ חנט פירות, אלא משעת פעולת האדם, ה,גברא" - ,ונטעתם"?' - מעת שהוא נטע את העץ.

ולפי זה נובע עוד הבדל להלכה: כיון שהענין של ,מונה לו משעת נטיעתו" הוא משום שהמנין צריך להיות ,לכם", יוצא, ששלש השנים מהנטיעה צריכות להיחשב לפי האדם - ,,לכם" - ולא לפי העץ.

ההבדל בין שני אופנים אלו - אם ,שלש השנים" נמנות לפי ,.העץ" או לפי נטיעת האדם - מתבטא כאשר נוטעים ענף של עץ שכבר בן ,שלש שנים":

אם מונים לפי העץ, יש מקום לומר, שכיון שכבר עברו על הענף שנות הערלה, מותרים הפירות הצומחים עליו מיד.

אך אם שלש השנים נמנות לפי האדם הנוטע - ,לכם" - יוצא, שיש צורך לספור שוב מחדש ,שלש שנים" מאז שהאדם נטע את הענף בשנית.

לפי זה תואמת שיטת רש"י בפירושו על התורה - לפי הפשט - לדרך