86
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי ח. שני אופנים בהבנת מהות סוגי הזב
מן הענינים המופלאים בדרך ההלכה שבפירוש רש"י זה:
התוכן של דברי רש"י בסוף הפרשה מופיע ב,תורת כהנים" על הפסוק, אך במספר שינויים, כפי שמבארים מפרשי רש"י". אך יש שינוי בניסוח ביניהם, אשר לא מצאתי שמתייחסים לו, ויש לומר, שבהבדל זה טמון ענין עמוק, והבדל בין שיטת ה,תורת כהנים" - הלכה - לבין פירוש רש"י - פשוטו של מקרא:
בתורת כהנים נאמר: .... זה שראה ראיה אחת .. זה שראה* שתי ראיות .. זה שראה שלש ראיות". ואילו רש"י משנה*, ואומר: ,,בעל ראיה אחת .. בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות".
כדי להבין זאת יש להקדים, שבגמרא* אנו מוצאים שני אופני לימוד על ההבדל שבין שתי ראיות לבין שלש ראיות:
א) דרשת רבי סימאיי, שאותה מביא כאן רש"י: ,מנה הכתוב שתים וקראו טמא, שלש וקראו טמא, הא כיצד, שתים לטומאה ושלש לקרבן".
מצורע
ב) דרשת חכמים: ;זובו חדא, רר בשרו תרי, את זובו תלת, לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן. או החתים בשרו מזובו טמא, מקצת זובו טמא, לימד על זב בעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב".
ויש לומר, שיש הבדל בין שני אופני הלימוד, לגבי מהותו של זב בעל שתי ראיות, שניתן להסבירה בשני אופנים *:
א) זב בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות הם שונים במהותם. טומאתו של בעל שתי ראיות אינה אותה טומאה כשל שתי הראיות של בעל שלש ראיות, אלא היא מהות שונה - שתי הראיות כשלעצמן מחייבות טומאת זב וספירת שבעה נקיים.
ב) טומאתו של בעל שתי ראיות היא חלק מטומאת הזב בעל שלש ראיות. וכיון שהוא חלק משלש ראיות, חל עליו גם חלק מדיני הטומאה של בעל שלש ראיות.
הערות
- 7. רא"ם וגו"א כאן.
- 8. בכמה דפוסים ,זו שראתה". אבל לכאורה צ"ל כהגירסא שהובאה בפנים (שהרי קאי על זב).
- 9. ביל"ש כאן גריס (בתו"כ): בעל שתי ראיות.
- 0. נדה שם.
- 1. דרשתו הובאה גם במגילה שם. וכן סתם בפיה"מ להרמב"ם ריש זבים.
- 2. ראה בארוכה נחלת יעקב כאן.
- 3. ראה ע"ד* חקירה זו בשומרת יום כנגד יום, אם היא פרט בזבה גדולה או גדר בפ"ע - לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 111 ואילך (ע"ש באורך).
- 8. *) אבל לא ממש, כי שם השאלה היא האם הענין דשומרת יום הוא ממפפי שהראי" יכולה להצטרף ולהביא לידי זיבה גדולה: משא"כ בנדו"ד, שדין טומאת זב בעל שתי ראיות הוא גם כשהראי" היא מסוג אחר שאין שייך לצרפה לשלש ראיות - כי טומאת ב' ראיות היא גם אם ראי" הא' היתה באונס, משא"כ טומאת ג' ראיות להצריך קרבן היא רק אם ראי" הא' היתה ברצון נדה לה א. רמב"ם הל' מחוסרי כפרה פ"ב ה"ה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.