51

ייתכן שהוא יתאחד עם ה,יש המוחלט" וה,מציאות התמידית" הנעלים לגמרי ממהות הנבראים.

רק כאשר עבודתו נעשית לגמרי לשמה - הוא אינו חש במציאותו העצמית, אלא חושב על עצם המצוה בלבד, אשר מכך נגרם ,נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" - אז נגרם ,אותי אתם לוקחים", ומשום כך - ,להנחיל אוהבי יש".

כפי שמוצאים בהלכה, ש,עבד" אמיתי, על פי תורת אמת, איננו מציאות עצמאית, וכל מציאותו היא ,מציאות האדון"?.

וזהו הרמז בכך שהמשניות הקודמות עוסקות ב,כוורת דבורים" וב',חלות דבש" - משום שעבודת ישראל באופן של ,לשמה" נרמזת בכך שישראל נמשלו ל,דבורים". כנאמר במדרש%*: ,כדבורים היו בני .. מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת, מסגלת לבעליה, כך כל מה שישראל מסגלין מצוות ומעשים טובים הם מסגלים לאביהם

שבשמים". וכמבואר ב',לקוטי תורה"", שהעבודה הרוחנית הזאת נובעת

מההכרה ש/,תכלית המכוון בבריאת האדם אינו בשביל האדם עצמו לבד, אף שבאמת עלייתו נפלאה מאד, עם

כל זה לא זו לבד הוא תכלית המכוון, כי אם לכבודו יתברך". וכדברי חז"ל% ,אני נבראתי לשמש את קוני".

ח. בת שמאי - ,בכח", בית הלל ,בפועל"

לפי זה אפשר לבאר את הקשר שבין משנה זו לבין מחלוקת בית שמאי ובית הלל אודות חלות הדבש. כדי להבין זאת "יש להקדים: בדברים שהובאו לעיל, הכתובים בלקוטי תורה, מודגש שאכן האדם מגיע על ידי עבודתו למטה להתעלות נפלאה ביותר, אלא ש,לא זו לבד הוא תכלית המכוון"*.

ובכך יש הבדל בין שיטת בית שמאי, הסוברים ש,אזלינן בתר בכח" לבין שיטת בית הלל, שלדעתם ,אזלינן בתר בפועל" - המחלוקת ביניהם היא עד כמה ההתעלות הנגרמת לאדם תופסת מקום??:

אם ,אזלינן בתר בכח", שהעיקר של כל דבר הוא כפי שהוא ,בכח", יוצא, שירידת הנשמה למטה - ,בפועל" - אינה גורמת להתעלות חדשה בנשמה לעומת דרגתה לפני ירידתה. כי עיקר הענין - ה,כח" לביצוע העבודה למטה - כבר קיים בנשמה אף לפני ירידתה למטה.

יותר מכך: בעניננו אין אפילו צורך