30
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
ימים אחרונים דחה"פ
א. מצה שרויה באחרון של נסת
בענין הזהירות שלא לאכול מצה שרויה בחג הפסח ידועים דברי אדמו"ר הזקן בתשובתו', ש,המחמיר תבא עליו ברכה .. טעמא רבא איכא במילתא (=טעם גדול יש בדבר) ליזהר מחשש איסור מדאורייתא", וכפי שהוא מסביר שם את הפרטים, ומבחין בין בישול מצה שנתפוררה, או הוכנסה למרק, לבין ,מצה טחונה שעושין ממנה עיגולים" אשר ,יש לדון בזה דין תערובות", והוא מסיים ואומר ,ומכל מקום ביום טוב האחרון, המקיל משום שמחת יום טוב לא הפסיד".
אך למעשה ראינו את הנהוג אצל רבותינו נשיאינו, שבסעודות של אחרון של פסח? הרי לא זו בלבד שנהגו להקל, אלא אף לדקדק ולהקפיד לאכול מצה שרויהי.
ואם כל מנהג ישראל ,תורה היא",
על אחת כמה וכמה שכך הוא כשמדובר
על מנהג מפורסם* של רבותנו נשיאינו". לכאורה, ניתן היה להסביר,
שכוונתם לא היתה להדר באכילת מצה שרויה באחרון של פסח, אלא כוונתם היתה להדר ב,שמחת יום טוב". אך אי אפשר להסביר כך', כי בחגים אחרים לא ראו אצלם מנהג דומה, ואם עשו זאת לשם שמחת יום טוב, הרי צריך, לכאורה, לנהוג כך גם בחגל הסוכות ובחג השבועות', ובנוסף לכך, הרי אדמו"ר הזקן אומר ,המקיל משום שמחת יו"ט לא הפסיד". כלומר, לא זו בלבד שזוהי קולא לגבי הזהירות הנדרשת בחג הפסח, אלא שאין כאן גם שום רווח והידור ,משום שמחת יוס טוב", אלא נאמר רק שלא הפסיד".
הערות
- 1. שיחות 38
- 1. סי' ו (נדפס בסוף ח"ו דשו"ע אדה"ז). וראה שערי תשובה לשו"ע או"ח סו"ס תס.
- 2. ובכל שבעת ימי הפסח נזהרין ביותר ממצה שרוי' ולכן המצות שעל השלחן מכוסות, שמא יפלו עליהן מים וכו' - ראה הגש"פ עם לקוטי טעמים כו' ע' לז. ספר השיחות ה'ש"ת ע' 37. תש"ב ע' 105.
- 3. כ"ה בסה"ש תש"ב שם בהנהגת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע. וכן נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר.
- 4. תוד"ה נפסל מנחות כ, ב. מהרי"ל הובא ברמ"א יו"ד סשע"ו ס"ד. מנהגים ישנים מדורא ע' 3 (והמנהג תורה היא). וראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א.
- 6. משא"כ הנהגה סתם או עראית, ועאכו"כ שבצנעה.
- 66. להעיר שהלשון בתוס' ומהרי"ל שם ,מנהג אבותינו תורה היא".
- 7. וכדמוכח גם מסה"ש שם בנוגע לאביו: אָבער אחש"פ, הגם עס איז אים געווען שווער בכלל צו עסן מצה שרוי' פונדעסטוועגן כו' (=אבל באחרוןשל-פסח, למרות הקושי שבדבר לאכול מצה ערויה, בכל זאת...).
- 8. ואדרבה, באחש"פ הרי ההידור בשמחת יו"ט בא ע"י קולא בזהירות חשש חמץ, משא"כ בשאר יו"ט שההידור בשמחת יו"ט הוא בלי כל חשש כלל.
- 9. אלא שיש לדחות דבפסח שאוכלים מצה הרי משום שמחת יו"ט מקום להקל לאכול (במקום מצה קשה) מצה שרוי" או קניידלאך, משא"כ בשאר יו"ט. אבל ראה לעיל הערה 8.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.