12

מנחה, לדוגמא, אין קיימים פרטים אלו, המנחה אינה קשורה לקרב וכדומה, ולדם של האדם המקריב.

אך מצד שני, הבסיס של כל הקרבנות הוא, שהאדם צריך להקריב את עצמו לקדוש-ברוך-הוא. כלומר, בראש ובראשונה צריכה להיות באדם הנכונות הכללית למסור את נפשו לקדוש-ברוך-הוא, בלי לתלות בחלק או בפרטים מסויימים של האדם, אלא ,הקרבה" של עצם נפשו, של כל מהותו.

אלא שבכל סוג קרבן מתבטאת ,הקרבה" זו של עצם נפשו למעשה בפרטים שונים של האדם.

וזוהי המשמעות של עצי המערכה הנשרפים על המזבח ביחד עם כל קרבן - זוהי ה,תמורה" של ה,הקרבה" המשותפת והכללית של האדם המקריב לקדוש-ברוך-הוא, הנדרשת בכל קרבן.

בכך מובן מדוע נרמז הדבר דוקא על ידי העצים, כי ,האדם ע? השדה". כלומר, ,עץ" אינו מבטא רק חלק מסויים או פרט של האדם, אלא את

האדם כולו. וכמוסבר בהרחבה במקום אחר5, שדוקא ב,צומח" (עץ) שבאדם

גרמה לשמחה וליום טוב גדול יותר מאשר הקרבת הקרבנות - משום שעצי המערכה אינם רק פרט טפל בקרבן (רק הכשר מצוה), אלא להיפך: זהו היסוד והכלל של ענין הקרבנות.

מס'רות נפש מושלמת דוקא בקרבן העצים אחד ההבדלים שבין ה,הקרבה הכללית" של האדם, המתבטאת בשריפת עצי המערכה, לבין ה,הקרבה הפרטית" בהתאם לפרטי הקרבן שמביא האדם, הוא:

כאשר עוסק האדם ב,הקרבה" של כוח מסויים אחד - חלק ממציאותו, אין ביכלתו ל,השתחרר" לגמרי מעצמו, התבטלותו ומסירות נפשו ,מלובשת" בכוח המסויים הזה, בנוסף לקיומם של הכחות האחרים.

והדבר מאפיל על התבטלותו ומסירות הנפש שלו.

אך כאשר מקריב האדם ,הקרבה כללית" - הוא מתמסר לחלוטין אל הקדוש-ברוך-הוא - הרי אין מה שיכסה את מסירות הנפש שלו, כי הוא שרוי בהתבטלות כללית כלפי הקדוש-ברוך-הוא. זוהי התמסרות הנעלית מכל חישובים שכליים או רגשיים, ואפילו שכל ורגש של קדושה, וכדומה.

וזוהי הסיבה לכך שה,עצים" שבכל