11

19 לקוטי הוא'* היותו ,,יום שפסקו מלכרות עצים למערכת" שבמקדש:'.

וגם לגבי שמחה זו אין מובן: אמנם, כריתת העצים למערכה היא ,מצוה גדולה"':, אך זהו לכאורה רק הכשר מצוה, זהו רק טפל לעיקר, שהוא הקרבת הקרבנות על גבי המזבח'*.

וכיצד ייתכן שדוקא כריתת העצים היא חשובה כל כך, עד אשר היא ,וצרת" יום טוב שהוא גדול מכל החגים האחרים, בעוד אשר הקרבת הקרבנות עצמם אינה גורמת ליום טוב ושמחה גדולה כזאת?

ו הקרבת העצים - מהות

הקרבנות ויש לומר, שההסבר לכך הוא: ידוע הסבר הרמב"ן* אודות

הקרבנות, שהמביא קרבן צריך להרהר באותה עת ששריפת הקרב והכליות

ויקרא ג

והכרעיים של הקרבן, וזריקת הדם על המזבח, נעשות משום ש,ראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה .. דמו תחת דמו נפש תחת נפש...".

תכלית הקרבן היא, שהאדם יקריב את עצמו לקדוש-ברוך-הוא. אך הקדוש-ברוך-הוא עשה חסד עם ה/,אדם כי יקריב", והחליף את ההקרבה הגשמית בהקרבה הבהמה וכו'%, אך ההקרבה צריכה לעוררו להקריב את נפשו, ברוחניות, אל הקדוש-ברוךהוא.

ולפי זה ניתן לבאר את הרמז הטמון בפרט שכל קרבן על המזבח נשרף יחד עם עצי המערכה:

הקרבנות נחלקים לסוגים שונים, ולכל סוג הלכות המיוחדות לו לגבי אופן הקרבתו על המזבח. ולפי ביאור הרמב"ן שהוזכר לעיל מובן, שלכל סוג קרבן יש דינים מיוחדים משום שדוקא הם מתאימים לתכליתו של קרבן זה - מה צריך קרבן זה לעורר באדם המקריב, איזה ,,חלק" מ,עצמו" צריך האדם להקריב לקדוש-ברוך-הוא, בהתאם לגורם של קרבן זה - כפרה על חטא, נדבה, וכדומה.

וכפי שמוכח מפירוש הרמב"ן עצמו, שגם הפעולות הכלליות שהוא מונה - ,שריפת הקרב... וזריקת הדם" - אינן מתבצעות בכל הקרבנות. בקרבן