503

המצער ביותר. -- ובמי"ש שמה תהי' התועלת מהאיסור וכו' -- הנה אפילו בשביל נפש אחת מישראל ג'כ כדאי הדבר, ובפרט שבטוחני שמאות ואלפים מבני ישראל ימנעו מהעניו, באם יהי' פסק הדין של הרבנות הראשית ברור כדבעי. ולא עוד אלא שב"כ ,צים" בכאן אמר בפומבי -- שהפלגת האניות באופן כזה (היינו שנוסעים גם בשבת) -- ברור הי' בעיניו שאין כל חשש כיון שמעשים בכל שבוע ואיש לא מיחה בזה, ולו ידע שהרבנות הראשית אוסרת הי' משתדל לסדר הענינים. - ונוסף על האמור, הרי הפס"ד מוטב שיהיו שוגגין ההגבלה בזה שזהו בענינים דרבנן ואם אין שואלים עד"ז, ולא כנדו"ד ובענינים דאורייתא אינו לכלל זה. ובפרט גם כאמור במכתבי, שעכ"פ חלק מהאניות יסדרו באופן יותר מתאים, ואז הרי פשוט שכדאי הענין.

במה שהעיר שאין להנ"ל לקבל מרות -- הנה נזהרתי בנוסח המברק שלי עד כמה שאפשר, בכדי שלא יוכלו לפרשו שזהו ענין של מרות, והדגשתי רק הצד הטכני שבדבר -- כיון שבטח אין הם בקיאים בזה ולא התעסקו בזה. וכשיזמינו מומחים -- כלשונו במכתבו -- חוששני שיהי' ע"ד הפצת השמועות כאן. והוא ע"ד גביית עדות הידוע שחסידים רקדו בת"ב בתערובות, אלא שהשמיטו להוסיף -- שהי' זה תשעה באב שחל להיות בשבת ובהולדת בת לאחד החסידים ורקדו עם התינוקת בת ימים אחדים ומונחת על טס. וה"ה בנדון זה שאומרים שיש תעודה ממכונאי שהמכונות הם באופן אוטמטי וכו' וכהעתקתי במכתבי. ולא יאומן כי יסופר, אשר גם בזה המפלגות בכאן יוצאות בקול תרועה, ודוקא אלו אשר בשם הדת ידגולו (אף שלכאורה אין כל קשר בין מפלגתיות לפס"ד בישראל) ומראשי המפלגה הוא הוא הפוסק בשו"ע. וכפי שמספרים בשמו תוכן פסק דינו, לא מצא ידיו ורגליו בשו"ע וגם לא בידיעה במכונאות, אבל חוצפא כלפי שמיא מהני ועאכו"כ כלפי ארעא ובארצוה"ב.

ובמי"ש שפב"פ אמר לו שתנועת האני' בשבת נוגע וכו' ואי אפשר להעמיד אנ" בלב ים, הרי זהו עם הארצות מבהילה במכונאות, אשר כל השומע יצחק לו. -- ומה שכותב שלא יצא מזה כלום -- כבר עמדנו (מהנסיון המר), אשר בהאוירונים דאלעל היוצאים מכאן, אחד עכ"פ יוצא בימות החול והשני כו'. וצ'ע מפני מה אין לקוות שגם בהנוגע לאניות יסדרו כן.

ת"ח ת"ח על מ"ש אודות התרעומות של שילוח מברקים. ובטח גם להבא ינהג בכגון דא. וכמו שכתבתי לכו"כ, שטוב יותר לקבל ידיעות בלי כחל ובלי שרק מאשר ידיעות מסולפות אפילו לטוב, ובפרט שסו"ס מתקבלות כל הידיעות ע'פ רוב בהגזמה. והאמת אומר, שבתחלה לא הי' בדעתי לכתוב להרבנים הראשים בענין זה, כי הרי ממ"נ, אם ירצו לפסוק הדין ע"י חקירה ודרישה כדבעי -- אין דרך לפנות מאיסור ברור. ואם לא ירצו מה יועיל מכתבי, ואדרבה יוכל להתפרש כענין השגת גבול דמרא דאתרא. אלא ששורות כת"ר בנדון זה הביאוני לכתוב המכתב. ובטח גם להבא יודיע בפרטיות מהמשך הענינים, ות"ח מראש ...