501

נברא שיבין ויתפוס את שכל הבורא, כיון שאין ערך לנברא לגבי הבורא, ובמכל שכן וקל וחומר: ומה ילד קטן המתחיל ללמוד אל"ף בי"ת, כל אחד ואחד פשוט בעיניו שאי אפשר שילד זה יבין סוגיא עמוקה בש"ס וסברות הראשונים בזה אף שכולם נכנסים בסוג בני אדם שיש להם נפש השכלית, ולא עוד אלא שיודעים אנו שכשיגדל הילד ויקיים בעצמו הלימוד ביגיעה, עליו נאמר יגעת ומצאת, זאת אומרת שבכח שכל הילד לתפוס גם הסברא עמוקה אשר בש"ס, אלא שעדיין לא הובא זה בפועל, על אחת כמה וכמה בענינים שבבורא לגבי ענינים שבנברא, שאי אפשר שיודמו זה לזה כיון שזהו בורא וזה נברא. והטעמים הנמצאים בתורה, הם מבארים רק חלק קטן מעניני ושרשי המצוה, שלכן כמה וכמה טעמים ופנים לכל ענין ומצוה שבתורה.

בכל זה גם על פי שכל אין מקום כלל לסברא וקושיא האמורה הן מצד המציאות והן מצד השכל.

א) מצד המציאות: -- בעת מתן תורה, ז. א. ביציאת בני ישראל מארץ מצרים, ידועץ בכל ספרי דברי הימים, אשר התרבות וענינים הטכניים בארץ מצרים היתה במדה די גדולה, ולא עוד אלא שישנם כמה פרטים וענינים (באופן טלטול משאות, בנין, הרכבת צבעים ועוד) שאפילו עתה אינם יודעים איך לעשות זה ואיך עשו זה בימים ההם. ובפרט הבערת אש אצל המצרים -- לא היתה באופן שפשוף אבן באבן -- כי אם בכמה אופנים קלים יותר. וברובא דרובא היו מדליקים אש מאש, כמסופר בדברי הימים לארץ מצרים וסביבותי' בימים ההם. ובפרט בבתי החרטומים דמצרים, ששמשו גם כן מקום לימוד החכמות -- הידועות בעת ההיא, אשר כנ"ל בכמה פרטים, ובזה גם אופן הדלקת אש (שבזה היו קשורות כמה עבודות לעבודה זרה אז) עמד ברמה הכי גדולה, ז. א. בטרחה מועטה ביותר.

ב) מצד השכל: -- שמירת שבת על פי פשוטו של מקרא הוא, על שם ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, ופשוט לכל בעל שכל אשר לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, וממעשה מלאכה ששת ימי בראשית מאופן מלאכה זו, ז. א. שאינה קשורה בטרחה כלל. שבת ביום השביעי, ובדוגמא זו נצטוו גם בני ישראל.

בכלל בטענות כמו הנ"ל, שהטענה גופא מוכיחה אשר מאמין הטוען שהתורה ניתנה מבורא העולם, אלא שרוצה הוא לחפש לפרש כוונת הבורא וציוויו שלא חלו אלא בתנאים שונים מתאימים ובתקופות מסוימות, כטענה זו עצמה, זיופה מוכח מתוכה, אשר כיון שהתורה ניתנה מבורא העולם לטובת האדם, וכהנוסח ,כי הם חיינו ואורך ימינו', ז. א. לטובת האדם [וגם זה מוכרח הוא כיון שהמאמין בהבורא, הוא מאמין שהבורא טוב וישר ולכן מחוייבים לקיים ציווי], הרי זה שולל את האפשריות שתנתן התורה באופן המטעה, ח"ו, את האדם והנותן מקום לספק עיקרי ז. א. שהכוונה לא היתה אלא לתקופה מסוימת, וכשישתנה הזמן ישתנה הציווי, ובכל זה כתב נותן התורה היפך הנ"ל [וכמוכח מכמה כתובים שציווי התורה הם ,כימי השמים על הארץ" וגם בזמן הגלות ועד שיבוא גואלנו המשיח שכל ענינים אלו נזכרים כמה פעמים בתורה], ואין אף מאמר אחד מפרש שקודם לזה ישתנה ח'ו הציווי של התורה ופשיטא שאין כל פירוש באיזה כיוון יהיו השינוים ובאיזה אופן.