492
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ת"ח על הערת-הארת כת"ר היפה מדברי ראשונים בענין לבסומי בפוריא -- ולהעיר מרמביים הל' יו"ט פיו, ה"כ. -- הועתק בשו"ע אדה"ז סתקכ"ט סי'אדיייב.
ומובן שהמדובר בההתועדות* שאחד יתבסם עד דלא ידעי ויוציא את הרואים, אין הכוונה יוציא קיום חיוב זה (ממע) שה"ז חיוב שבגופו, אלא שבשאי אפשר יעשו עכייפ כנ"ל.
ועוד (ועיקר) פשיטא שאם אינו מקיים עד דלא ידעי -- אין זה פוטרו כלל מלהיות שמח בפורים, וכשרואה חברו שמח בשלימות (עד דל"י) חושב ע"ד שמחת דלא ידעי, מח' טובה הקב"ה מצרפה למעשה, עי"ז מתוסף בשמחתו הוא ומעין זו שרואה בחברו, ולאח"ז -- קל לו יותר (נעשה מוכשר יותר) לבוא גם בעצמו לאופן עד דלא ידעי.
ומכאן לחקירה הכללית -- במצות שבגופו שאין יוצאים ע"י שליח -- באם אי אפשר לו לקיימם בעצמו הַמוטל עליו חיוב מיוחד להשתדל לעשותם עי"י שליח. ואין הזמ"ג לעיין בזה. ואכ"מ. ולא בא אלא בתור הערה לעת מצוא.
... ואסיים במנהג היום זכר למצות מחצית השקל: אופנה, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, הכל שוין, וע"י מחצה"ש בטלו שקלי המן (מגילה יג, ב) שגם גזירתו היתה על כל היהודים בשוה מנער כו' -- ועיין שיחת פורים תש"א בזה -- וניצולו ע"י שהיו בתנועות מס"נ, שגם בזה הכל שווין שאפי' קשב"ק כו' -- במ"ש בסשיב פי"ט כ' -- והכל כפתאיים אצלו ית' ולא ידעי, והשי"ת יזכנו ב"ב לביאת מ"צ הבא בהיסח הדעת (סנהדרין צז, א) וכמש"כ באגה"ק ס"ד שזהו גילוי בחינת נקודת פנימיות הלב, שמצד זה כל ישראל למגדול ועד קטן, כולן מתאימות ואב אחד לכולנה וכמ"ש סש"ב פל"ב (משא"כ מצד מקורן בא"ח דחלוקין בגדולתן ומעלתן)...
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.