478

במענה למכתבו מי"ט מנ"א, בו שואל עצה להעדר הסדר אצלו, שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב ומשנה הנהגתו ובמילא מבלבל זה גם להזולת וגם לעצמו.

ובכלל שינוים כהאמור באים לעתים תכופות מפני שמחליטים ענינים שהם לא בערך להמצב בהווה, ז. א. שחפצים לדלג, בה בשעה שהסדר הרגיל הוא, מעט מעט אגרשנו, להעלות בקדש צעד אחר צעד, [מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שאז הסדר דמדלג ומקפץ ועד להיפך מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, אבל אין זה הסדר דתמידים כסדרם]),

ועוד בזה עצה היעוצה שתחי' ההסכמה וההחלטה בת קיימא, כשמתקשרים בזה (מ'פארבינדט זיך) עם חבר וחברותא, שזה מעיק (מאַכט איינג) שלא לקיים ההחלטה, כיון שעי"ז גורם אי נעימות לשני. וק"ל.

מובן ג"כ, שהיצר משתדל לבלבל גם בעבודה והנהגה האמורה אבל אדרבה מזה עצמו צריכים להוסיף כח במלחמת היצר, וכידוע ההתבונגות בההשתדלות הכי גדולה שונה ומשונה של היצר לפתות את האדם, כיון שזוהי תכלית בריאתו -- הרי

> = - צ'יל ההשתדלות-פי-כמה מצד האדם למלאות-תכלית בריאתו-הוא, כדברי-חז"ל, אני-

... במש"כ שאינו רואה תוצאות מפעולותיו וכו' -- א"א שכן הוא, כיון שנשיאינו הק' הודיעונו שחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם. אלא שבטח יכול שתהיינו התוצאות גדולות יותר, אבל כבר נאמר מעט מעט אגרשנו גו'. והעיקר, שגם בנוגע לתוצאות שישנן משתדל יצה"ר להקטינן בעיניו ולהעלימן בתקותו כי אפשר עי"ז יוחלש בעבוה"ק בזה. ומזה מובן שאדרבה צריך להוסיף בה על המדה שע"ע. וטובה פעולה אחת מאלף אנחות. -- ועד"ז הוא ג"כ בהנוגע לפעולתו בעצמו

ועייג'כ בתניא פכ"ז ואילך. (ממכתב כ"ו אדר תשט"ז)