460

במענה למכתבו בו כותב אודות מצב בריאותו וראשי פרקים בהמיחוש שלו משך שנים האחרונות, בצירוף הטפולים וכו' שעבר.

ואינו ברור ממכתבו, אף שבטח כן הוא, ששואל בדעת רופאים גדולים במקצוע, והרי כמה מהם נמצאים באירופא, ובמיחוש כמו שמתארו, ובפרט שהי' ספק בזה, הרי כדאית ההשתדלות להתקשר עם מומחה גדול דוקא.

לאידך גיסא -- אינו מובן איך זה עד עתה לא קבעו בבירור המיחוש, ענינו ואופן טפולו, והרי נמשך זה, כנראה ממכתבו כמה שנים ובודאי עשו כמה צלומים.

פשוט, שלא באתי לשאול שאלות, אלא לעורר עכ"פ בנוגע להווה, שכדאי לחקור מי הוא המומחה ביותר במקצוע כהנ"ל, ולשלוח לו מכתבי הרופאים שטפלו ובכלל הידיעות שצריך לדעת אותם, ולשאול עצתו בכלל וכן הכדאי לבקרו.

ויהי רצוז מהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, שתהי' רפו"ק ע"י רופא שמתאים וטפול שיתאים, והממנו -- השיית -- יפלא כל דבר.

= = וזכות החינוך שנותן לילדיו שי', חינוד על טהרת הקדש, תעמוד לו בהאמור.... בתוככי כללות עניניו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור וכן מעסקנותו להפצת היהדות המסורתית (ממכתב בַ' אייר תשכ"ב)

במענה למכתבו מכ"ה טבת, בו כותב אודות מצב בריאותו, ובהעיקר -- בהנוגע להצרידות, ואשר שאל דעת רופאים ולא מצאו כל סיבה מיוחדת, אלא שפקדו עליו מנוחה עכ"פ מנוחה במיעוט -- דבור, ומבאר ומפרט הקישוים המיוחדים בעבודתו ומשרתו אשר בהנהגה כזו.

והנה בכגון דא יש לומר, בסגנוז חז'ל ,יצא הפסדו בשכרו", אשר על ידי שכאילו מפסידים לפי שעה (ע"י שישמע להוראה האמורה), ירוויח וישתכר פי כמה לאחרי זה. ובטח לא יודרש ממנו מנוחה מדבור, כי אם מיעוט בזה. כן כדאי לשאול הרופא שהתייעץ עמו, על אופן הדבור באופן שיהי' מן השפה ולחוץ, (במובן הגשמי -- אבל לא ח"ו במובן הרוחני והפנימי) -- שזה איזה עשיריות בשנים מנסים ללמוד כן כמה מהנואמים, ובכלל אלו שענינם בדבור רב לפי ערך, ואפילו הבריאים שביניהם. וכללות הענין הוא -- כפשוטו של הביטוי הנ"ל, שאף שהדבור הוא בקול רם ובחיות אינו נוגע כ"א במוצאות הכי חיצוניות וכמו השפה והלשון וכו'. ובודאי שגם בנדון דידי" -- יביא זה תועלת גדולה. וייל שגם לאחר שיבריא ויחזור לאיתנו.