410

מפורשת בתורה שבכתב, האומרת שיהודי שרצח ר"ל יהודי -- חייב מיתה, ועם זאת אסור לפגוע בגוי (אם לא הרג יהודי) גם כשלא הגין על יהודי, יתר על כן: ,בן סורר ומורה" שנולד לאב יהודי ולאם יהודיה אלא שהוא סורר ומורה (בהתאם לפרטי הגדרה זו בהלכה) -- מגיע לו עונש מוות, המיתה החמורה ביותר מתוך ד' מיתות העונשים -- סקילה דוקא משום היותו יהודי, ואילו בן סורר ומורה של גויים אינו חייב מיתה. איש אינו שואל -- גם ,בן חמש למקרא" אינו שואל: היתכן שהיהודי חייב סקילה במקרה זה ואילו בגוי אין לנגוע?! הדבר מובן וברור: לפנינו סוגים שונים. עצם היותו יהודי -- מחייב אותו הגבלות מסוימות. ברם, יש יהודי טוב וצדיק גמור שמגיע לו גם העולם הזה וגם העולם הבא, ומצד שני -- הרי נאמר: ,נתתי לפניך את החיים ואת הטוב", ואת ההיפך, הקב"ה נתן אפשרות בחירה חפשית לכל יהודי, והוא מתחנן: ,ובחרת בחיים", אלא שישנם בכל דור ודור וגם בדורנו, אנשי ,להכעיס" כי רוצים דוקא לנהל מלחמה עם אמם, סבתתם או סבם, אם מלחמה ברוחניות -- בכך שהם רוצים להרוס, ודוקא בארץ הקדש, דברים שסבא וסבתא מסרו נפשם למענם על קידוש השם, אם מלחמה בגשמיות. אחד כזה, הרוצה להלחם בגשמיות עם סבתו וסבו, נרשם ל,אל פאתאח", וכיון שיש לו ,ראש יהודי" הריהו

מתמנה למנהיג, כך שהוא עושה צרות יותר גדולות. לפי התורה מגיע לזה דאל =

פאתאח עונש מוות, ואילו את הגוי המגין על הארץ, יש להושיב בכבודו של עולם וכו

סמכותו של רב

כבר היה מעשה, המסופר בגמרא, במסכת שבת, בגוי שבא לפני הלל הזקן ואמר לו: ,גיירני ע'מ שאהי' כהן גדול". חז'ל אומרים שהתורה הזהירה ל"ו פעמים מפגיעה בגר (ולגירסא אחרת: מ"ו), ועוד -- בתורה שבעל פה. אין מדובר כאן באדם שאינו מן הישוב ,בשופטני לא עסקינן" (איננו עוסקים בשוטים). היתה לו לגוי סברה פשוטה: הרי לפנינו אפשרות של הוספת בן לעם ישראל, והרי התורה הזהירה 46 פעמים לא לפגוע בגר, ואם כן -- יש להראות לו חיבה ואותות קירוב ולעשותו לפהן. ברם הלל השיב בפשטות שאמנם בכחו ובסמכותו לגיירו, אבל אין לו אפשרות לעשותו לכהן גדול, או כהן-סגן או אף כהן סתם. מדוע לא וויתר לו הלל? -- משום שאין הדבר תלוי בהלל, ואילו היה רוצה הלל לעשותו לכהן לא היה נעשה כהן, למרות שהלל היה מגדולי התנאים.

אף כאן: רב הרוצה לגייר שלא כפי הנפסק בשלחן ערוך -- אין הגיור תופס כלל. כאן אין חילוקי דעות אם ,מילתא דאמר רחמנא לא תעביד -- אי עביד מהני או לא", לכל הדעות אין בסמכותו של הרב אלא בהתאם לאמור בשלחן-ערוך. ענינו של הרב מתבטא בכך שבשעה שישנם כאלה שאינם מתמצאים ,באותיות הקטנות" או שאינם קוראים בלי נקודות או שאינם מבינים פירוש מסוים -- הרי הוא, הרב יודע כל זה, אך אם יעשה ,ריפורמה" -- יחדל מלהיות רב. אין פירוש הדבר שהוא רבריפורמי, אין הוא רב כלל ולכן אין גיורו גיור ואין פסק דינו פסק.

ישנה הלכה האומרת: ,כל יתר -- כנטול דמי" (לגבי טריפות). אין פירוש הדבר.