399

הנאצים ימ"ש; וגם אלה שלא התקוממו, או שהתנגדו להתקוממות, הסיבה היתה שכפי שהעריכו את המצב נראו הסיכויים להשאר בחיים גדולים יותר על ידי איהתקוממות מאשר על ידי התקוממות, ולא ח"ו מפני פגיעה ,לגורל" וכו' -- מושג שאין לו מקום בדת ישראל. והאם יש צורך להדגיש עד כמה הפליגה תורתנו בעניז של פיקוח-נפש בכל הזמנים והתנאים, ושאין סומכין על הנס וכו'. אלא לאחרי שקרה מה שקרה, מה תגובת המאמין (וכמדובר כמה פעמים שכל בני ישראל מאמינים בני מאמינים הם) -- הוא אומר: ,הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" ואין זה מטריד עליו שאינו מבין הנהגת בורא העולם (שהרי אין כל פלא -- שנברא לא מבין כוונת הבורא) אבל, כמובן, שבטבע-האדם נרמלי, וכל יהודי בכלל זה, אשר כשאינם מבינים הרי זה מבלבל ב(כל הענינים הדורשים) מנוחת הנפש וחיים תקינים וכו', ושואלים ודורשים וטוענים וכו'. שלכן מהראוי ומהחובה להניח את דעתם במידה האפשרית, ובפרט של כל אלה, וגם אני בתוכם, שהיו בעברי פי התופת, ובעז"ה ניצולו או שהם קרובים ממש לאלה שניצלו משם, או לאלה שניספו על ידי הנאצים ימ"ש.

מכל האמור, אשר יש רבות להוסיף בזה, אבל תקותי שאין בזה צורך, מובן ופשוט מה היא השקפת כל איש מאמין ואיש דתי בנוגע להנקודות אודותן כותבת במאמרה.

לכאורה, מהי כוונת מכתבי זה בנוגע לפועל, ובפרט -- לאדם שמעולם לא פגשתיו ולא ראיתיו וכו'? הסיבות הן כמה:

לכל לראש, ידוע מאמר חכמינו ז'ל, אין אדם נתפס על צערו, ואולי זוהי גם הסיבה שכתבה המאמר האמור ברוח שכתבה. ולכן תקותי שלאחרי התבוננות בהענין, גם לולא מכתבי, תשנה הערכתה על האגרות שקראה ומצטטת מהן.

והשלישית, ובעיקר, היות שלא ככותבה במאמרה שהמדובר הוא בפילוסופי' או סתם בהשקפת עולם חילונית או דתית, אלא (אם אמנם אינו ענין פילוסופי, אבל) בודאי ובודאי שהוא ענין של השקפת-עולם והשקפת-חיים בחיי היום-יום; ענין חיוני, ולא לאיש פרטי, אלא לכמה וכמה. שלכן ראיתי חובה לעצמי להעמיד את הדברים על אמתתם.

והעולה על כולנה, שעל פי כל האמור, תקותי חזקה אשר קריאת מכתבי זה תביא אותה לעיין עוד הפעם בתוכן מאמרה, ובהשוואה ל,עיבוד החפשי" של השיחות שהניעו אותה -- ולא בצדק -- להסיק מסקנותיי, ואז בטוחני שתבוא למסקנה המתאימה, אשר תפרסם אותה באופן שתגיע לכל אלה שקראו מאמרה האמור.

תקותי שלא תחשוד בי במגמה של נצחנות, ובפרט בענין השואה, וברור שאינני