393

דעתו מקבלת חצי-אמת, אם בכלל יש, ענין שכזה, ומשום כך מצליח ביותר חינוך שלם ולא חינוך בפשרה למחצה לשליש ולרביע, ובפרט בהנוגע לתורה ולמצוות"".

שלא כדעת הטועים, אשר חוששים שחינוך שלם יש בו כדי להפחיד את הגוער בבחינת תפסת מרובה. ונהפוך הוא, אשר כל פשרה בעיקרי שיטה ועניני" - מעוררת אי-אימון בלב המחונך והמחונכת ולא רק אי אימון במחנך עצמו אלא גם בכל השיטה שהוא דוגל בה ומייצגה.

ועוד זאת, וגם זה עיקר: פשרה, שענינה וויתור ונטי' מז הדרך -- הנה אפילו סטי' קלה מדרך האמת לאמתו בחינוך הנוער, למה הדבר דומה, לשריטה בגרעיז הנזרע, שאפילו שריטה קטנה בו -- סופה לגרום לאחר זמן מום גדול באילן הגדל ממנו, מום אשר קשה לשערו מראש. והנמשל מובן.

האדם הוא בשר ודם ושתי נפשות יש לו נפש האלקית וגם נפש הבהמית - ולכן לא תמיד עומד בנסיון, וכאשר נכשל באיזה ענין של תורה ומצוה ועושה ההיפך מזה, הנה מי שיש לו אומץ-לב לא יתעלם מאמתיות המצב שלא עמד בנסיון ועבר על רצונו של הבורא, וגם על רצונו האמיתי ומצפונו הוא, ומודה ועוזב ירוחם, ושב לדרך הישרה ורפא לו. אבל מי שהוא מוג לב ואפילו כלפי עצמו -- מתחיל להפוך בזכות עצמו ולחפש הצטדקות על הנהגתו הבלתי מתאימה. ובפרט שכמאמר רז"ל, עבירה גוררת עוד עבירה, ומרגיש הוא צורך דחוף להצדיק הנהגתו, להצדיקה כלפי עצמו וכלפי אחרים ולרומם את כבודו המחולל גם בעיני עצמו על ידי חולשתו. ועל כל פשעים תכסה אהבה, ובפרט אהבת עצמו. והשוחד -- יעוור, שוחד אהבת עצמו -- מטה את שכלו ו,מזמין" אצלו שיטה ,שכלית", או גם השקפת עולם כוללת את כל הבריאה, אשר תצדיק את הנהגתו, ותשתיק את ההרהורי תשובה שלו - ע'י ,הסברה" שהנהגתו אינה כשלון ונפילה -- כי אם עלי', אינה עבירה -- אלא אדרבה מצוה.

ושיטות אלו הקימו כמובן, גם אופני חינוך המתאימים להן: שיטות השומרות על המחצה -- חינוך בפשרה למחצה וכו

הצד השוה שבכולם -- ששמים את הסטי' מן הדרך, את הנפילה והחושך -- לעלי' ואור,

ולכן החינוך בלי פשרות, בשלילה המוחלטת של הגישה ,נשתנו הזמנים ולכן יש להתאים להם את התורה ואת המצות" --

אינו רק ענין של הוספת מספר שעות לימוד תורתנו והוספת מספר המצות דינים ומנהגים בתכנית החינוך ובחיי המחונך,