389

התורה והמצוה, כו"כ מאחב"י הצעירים, אשר בקרוב יסתדרו בחיי משפחה, והטבת המצב של כל אחד -- נכפלת בעתיד פי כמה, מספר בני המשפחה ובניהם ובני בניהם עד סוף כל העולם. וביחד עם האפשריות והציווי, הרי הקב"ה שאינו בא בטרוניא עִם בריותיו, נותן גם הכח למלאות התפקיד. ואם ת"ל -- הרי זה גם הלימוד של ימי חנוכה, אשר חכמינו ז"ל מעידים, שהיו חלשים וגם מעטים נגד גבורים ורבים, אלא שהחליטו בתוקף ונלחמו בעד הטהרה המצות ועסק התורה, ולכן נעשית להם ישועה גדולה ופורקן, ובאופן שמאז ובכל שנה ושנה -- מדליקין נרות ודוקא באופן דמוסיף והולך מיום ליום בחשכת הלילה שמסביב.

(ממכתב י"א טבת תשכ"ג)

ברכה ושלום: במענה למכתבך (בלי תאריך), אתחיל בנקודה העקרית, והיא:

יש ענינים שהם ברשותו של אדם, וביכלתו לשנות אותם, ויש ענינים שאינו יכול לשנות. ובכלל בנוגע מעשה דיבור ומחשבה הרי הם ברשותו של האדם והבחירה נתונה לו לחשוב ולדבר ולעשות כרצונו. אבל בנוגע לעצם מציאותו -- שנברא בצורת אדם ועד לפרטים בזה, כגון צבע עיניו וכיו"ב -- את זה אינו יכול לשנות.

ה,עצם" של כל יהודי, בלי כל חילוק בנוגע לחינוכו, מוצאו, מקום המצאו ופרנסתו וכו', הרי כל אחד ואחת מהעם היהודי הוא בן או בת אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמותינו שרה רבקה רחל ולאה. ובעת מתן-תורה אמר בורא האדם נותן התורה: ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". זאת אומרת, אשר טבע האיש והאשה הישראלים להתנהג בקדושה, שתוכן הנהגה זו מבואר בתורתנו הקדושה.

כאמור, הבחירה נתונה לאדם להתנהג באופן האמור, או ר"ל באופן שונה או גם הפכי, אבל כיון שהוא היפך העצם שלו, לשון אחר היפך הטבע שלו, הרי זה בדוגמת המשל המובא בדברי חכמינו זיל -- דג הרוצה לחיות דוקא ביבשה ולא במים, אשר משך איזה זמז יוכל להתקיים ביבשה, אלא שגם אז הוא מפרפר וכו', ואם לא ישוב למקור חיותו הרי מובן הסוף. אלא שנותן התורה, ברוב רחמיו, מאריך לו לאדם זמן לעשות תשובה, ומבטיח לו אשר אין לך דבר העומד בפני התשובה, ואף נותן לו הכח והיכולת לעשות תשובה אמתית ולשוב למקור מים חיים של התורה והמצוות, שהם חיינו ואורך ימינו.

מהאמור מובן אשר הסברה, בסגנונה, לחיות ,מחוץ למסגרת" התורה ר"ל, מוכרחת להביא תוצאות על פי הכתוב לעיל, הן בנוגע להמתנהג ככה, והן -- אם מקשרים זה עם הולדת ילדים -- בנוגע לגורל הילדים.