374

מאשר הנני קבלת מכתבו עם הפ"נ שיקרא בעת רצון על הציוז הק' של בעל ההילולא הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בו כותב ר"פ מההתועדות בעת רצון, ויהי רצוז שיפעלו דברי ההתעוררות פעולתם - מתאים לדבר משנה, לא המדרש עיקר אלא המעשה, ובפרט שהרי זה עתה באנו מיום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיאנו, אשר בכל שנה ושנה עולה בעילוי אחר עילוי גם לגבי העלי' דשנה שלפני', וגופא -- אלו המקושרים, השייכים, וההולכים בהדרכתו -- בתר רישא אזיל (אלא שמובן שצ"ל גם אתעדלית וגם פעולות התחתון), וכמובן גם ממאמר התיקונים* המובא באגה"ק סי' ז'ך -- כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים.

בברכה לבשו"ט בהנ"ל ובעניניו הפרטים

א, קיד א.-ת"ע: קלח,- -א) מצאתי רק חלק מהמבואר באגה"ק שם. = ואולי טעות" המעתיק הו באגה"ק - ונשתרבב לו ממש"כ בתניא פמ"ד ,בתיקונים".

מאשר הנני קבלת מכתבו פ"נ, בו כותב אודות דבורו בביהכ"נ בתוכן יום ההילולא.ובעל ההילולא, ושעשה גם סיום, ושואל אם כדאי לעשות סיום ברבים, כיון שעי"ז נתפרסם שלמד המסכת.

ואיני רואה בזה אפילו מקום לשאלה, כי מה רבותא הוא שלמד מסכת אחת במשך השנה -- לאחרי החינוך שקבל ולאחרי שהשגחה העליונה זיכתה אותו והעמידתו בקרן אורה לימוד עם תלמידים דתו"ת וכו'. ולא עוד -- אפילו ה" המדובר באיש שכזה שלימוד מסכת רבותא הוא במדריגתו, בכל זה יש לעשות סיום מסכת ברבִים ולזכות גם את הרבים בשמחה זו, וזכות הרבים מסייע את המטיים שלא לבד שלא יגרע עי"ז בעניניו הרוחנים, אלא אדרבה עוד יתוסף, וק"ל.

ובמה שכותב אודות אמירת קדיש דרבנן, הנה בכלל אין בזה הגבלות, וכאו"א יכול לאומרו. אבל אותו המעורר השאלה, הנה מהיות טוב אל תקרי וכו' -- יש לברר שהאב שי' ואם תי' שלו לא יקפידו בזה.

אינו מזכיר מהחלטות הטובות בקשר עם יום ההילולא, והרי נצטוינו להוסיף בעניני תורה ומצות, ובפרט במקום שיש לזכות את הרבים, ובהנוגע אליו ביחוד -- לזכות את זוגתו בניו ובנותיו -- שיחיו -- כמובן באותיות המתאימות למעמדם

ומצבם -- ובדרכי נועם דוקא, ובפרט שעי"ז מצליחים יותר. (ממכתב כ"א שבט תשי"ז)