247

גדולים, אלא זוסיא"].

זאת ועוד: אם מפני שלא היה לו העילוי של עבודה נוספת נעשה חסרון בשמו, הרי ירע לבבו, וידיעה זו תפריע לו לקיים את עבודתו שניתנה לו - בשמחה וטוב לבבי*.

גם צריך להבין: מדוע ר' יוסי עצמו לא חש בחסרון שנוצר בדיוקנו ובשמן+ עד שרבי שמעון בן יוחאי העיר לו על כך, כמו כן - כאשר חזר ונעשה ,שלים" (עלדידי ש,חדי במלין דאורייתא"), גילה לו רבי שמעון בן יוחאי על כך?

,מדוע אין הוא

ה. החסרון בר' יוסי מפאת שייכותו לחברייא של רשב"י

והביאור בזה - שהיא הנותנת:

ר' יוסי מצד עצמו - זאת אומרת בהתאם לאופן בו צריכה להיות העבודה שלו מצד שורש נשמתו - הרי הרהורו ,במילי דעלמא" לא היוה לדידו חסרון, ואדרבה (כנ"ל), עבודתו (ובמילא - דיוקנו ושמו) היו בשלימות;

החסרון שנגרם לו, היה בעניינו כאחד מהחברייא דרבי שמען בן יוחאי* - רבי שמעון בן יוחאי שתורתו אומנתו (כדלקמן) - ענין שהיה צריך להיות אצל ר' יוסי (גם) באותה שעה; ולכן דוקא רבי שמעון בן יוחאי (ראש החברייא) היה יכול להבחין בחסרון זה אצל ר' יוסי (וגם - להבחין כאשר החסרון הושלם לאחר מכן).

ו העוסק בצרכי ציבור - ה' משלים את חסרונו בתורה

הדבר יובן לפי המובא בהלכות תלמוד תורה" של רבינו הזקן, כי ,כל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג .. ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם .. בלתי ידיעה זו", ואחד אשר ,נתעצל ולא השיג וידע אלא מעט, צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה".

ברם, מה לגבי אחד שאצלו הלימוד ,מעט" אינו מצד עצלות, אלא משום שעל פי תורה הריהו פטור מתלמוד תורה? - אומר רבינו הזקן (בתורה אורי), כי במקרה כזה יכולים להיות שני אופנים:

א) זו גופא הוראה, שהנשמה שלו לא