228

24 לקוטי

אמירת הציווי הוא המכריע, ומשום שאז היה הגרגשי יושב הארץ, חלים עליו ציוויים אלו, ובמיוחד אם הוא שב לארץ ישראל, ובני ישראל מוזהרים גם כלפיו בכל האזהרות הללו.

מניסוחו המדוייק של רש"י כאן ,\' אומות י₪ כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם" מובן" שהציווי נאמר רק לגבי שש האומות, משום שלמעשה היו שם רק הללו - ,יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם". אך לאמיתו של דבר חלים ציוויים אלו גם כלפי הגרגשי, ובמיוחד משום שבעת הציווי הוא היה יושב הארץ'*, והדבר לא נתבטל גם לאחר מכן*.

לפי זה מובן מה שנאמר במשנה

2) אף דפשוטו ,כאן בכתוב", שינוי הל' מבפ' השני מרמז עכ"פ = כאן בארץ (עלי' המדובר בכתוב).

3 ובפרט ע"פ מ"ש באברבנאל שהציווים באים בהמשך לזה ש.הנני גורש מפניך" שלכן אין ראוי שישראל יכרות ברית עמהם גו'. וע"פ מ"ש לעיל הערה 27 שגם זה שעמד ופנה מפניהם אפשר שיוכלל בהנני גורש מפניך".

4 וכדיוק לשון רש"י ,עמד ופנה מפניהם" (וכ"כ גם בפעם הא', רק מוסיף ,מאליו", כנ"ל). ולא כתב ,עמד ופנה מאליו" (ע"ד הלשון בויק"ר שם. במדב"ר תנחומא שנסמנו לעיל הערה 4, או כהגירסא בדפוס שני הנ"ל הערה 18).

ועפ"ז מובן שגם בנוגע לארצו חלו קניני וגדרי כיבוש מלחמה, כי הי' מחמת יראת מלחמה (ראה לקו"ש שם ע' 104. חי' רבינו דוד בונפיל שם). ואולי י"ל שזהו גם החילוק בין לשון רש"י להלשון בירושלמי ,,גרגשי פנה והאמין לו להקב"ה" (ועד"ז בתנחומא שם), שמשמע קצת שהאמין להקב"ה שהארץ נתנה לבנ"י. וא"כ לכאורה אין לומר ע"ז שהי' כיבוש (מלחמה), משא"כ לפרש"י ,עמד ופנה מפניהם".

תורה ,ונתנם ה' אלקיך לפניך והכיתם החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם מזבחותיהם תתוצו...", גם לגבי הגרגשי*. ואץ לפרש בדוחק שהציוויים אמורים כלפי הגרגשי רק לפני ש,עמד ופנה"*, או כלפי הגרגשים שנותרו מפוזרים בארץ ישראל בין שש האומות האחרות*.

ט. בר'יחת הגרגשי - לפני ואחר? ,וגרשת""

מיינה של תורה בפירוש רש"י:

שני הניסוחים שבפירוש רש"י, ,והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו", ו,כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם" עוסקים, לכאורה, בשתי תקופות שונות: לפי הפירוש הראשון ,ששה אומות הן ונוא"ו המוסיף) הגרגשי עמד ופנה מפניהם" נראה שהפעולה ,וגרשתי" השפיעה על שש האומות, ומוסיפים על כך - ולאחר מכן, כאשר הגיעו אחר כך לגרגשי,