217

222 לקוטי אותם יחד, בדומה לנאמר על דין לבישת בגדי כהונה: ,והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש". ובמיוחד כאשר אז היה סיום הפסוק ,לשרת להקטיר אשה לה'" מוסב גם על ,בבואם אל אהל מועד"?

מכך מוכיח רש"י, שיש הבדל בין חובת הרחיצה ,,בבואם אל אהל מועד" לבין חובת הרחיצה ,,בגשתם אל המזבח לשרת... ":

הרחיצה ,,בגשתם אל המזבח לשרת" היא הלכה בגישה בכללותה שסיומה הוא - לשרת עבודת המזבח: בכל פעם שמשרתים על המזבח קיימת חובת רחיצה בפני עצמת*?.

ואילו הרחיצה ,בבואם אל אהל מועד" היא פרט בכיסה, ואם כי הכניסה היא לצורך עבודה - לשרת - אין מוזכר הדבר כאן. וכאשר ,רחצו" בבואם, ניתן לבצע (אחרי זה) מספר עבודות. במילים אחרות - חובת הרחיצה כאן אינה פרט בעבודה באהל מועד, שכל עבודה שם מחייבת רחיצה נפרדת, אלא זהו פרט בענין ,,בבואם אל אהל מועד".

ה. בגדי הכהונה - חלק מהעבודה עצמה; רחיצה - הכנה לעבודה

הסיבה להבדל שבין דין לבישת בגדי

כהונה, ששם קיימת אותה חובה - ,והיו על אהרן..." - בשני המקרים, לבין חובת הרחיצה, שבה קיימת חובה מסוג שונה בכל אחד מן המקרים, מובנת בפשטות:

בגדי כהונה חשובים לעבודה עצמה - העבודה חייבת להיעשות כשלבושים בבגדים אלו. ולכן אין הבחנה בין אהל מועד לבין המזבח, כי בשניהם החובה זהה. חייבים ללבוש בגדי כהונה בעת ביצוע העבודה - ,לשרת בקדש".

ואילו רחיצת ידים ורגלים היא רק המה לעבודה - צריך להתנקות ולהתקדש"? לפני שמתחילים בעבודה. ולכן ייתכן, ואכן קיים, הבדל:

,בבואם אל אהל מועד" - שהוא מקום המיועד רק לכהנים, ואשר נכנסים אליו רק לזמן קצר - די ברחיצה אחת, אף אם נכנסים לשם כדי לבצע מספר עבודות.

ואילו ,,בגשתם אל המזבח לשרת", שהמזבח נמצא בחצר המשכן, אשר בו נמצאים גם לויים וישראל המביאים את קרבנותיהם לסמיכה וכדומה - שם יש צורך ברחיצה לפני כל עבודה - לשרת.

ו ,בבואס"- לעבודות הקבועות ולעבודות שאינן קבועות

לפי זה מובנים דברי רש"י ,להקטיר שחרית ובין הערבים קטורת":

כוונת רש"י היא כמובן בפשטות