184

ופירושו על הפסוק הקודם (לה) הוא בניסוח של סיפור ,הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו".

ויש לומר, שאכן, זהו ההבדל בין שני פירושי רש"י:

בפסוק (מג) ,והיו על אהרן ועל בניו... ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו", מדובר על דין כללי לגבי כל הכהנים, כהן גדול וכהן הדיוט, ובכל הדורות.

ואילו בפסוק הקודם (לה) - ,והיה על אהרן לשרת", מדובר במיוחד על אהרן הכהן הגדול, שמכך אי אפשר היה ללמוד לגבי כל הכהנים האחרים, ההדיוטים"?.

אמנם, חסרון הבגדים בפסוק מג אינו אמור רק לגבי אחד מארבעת הבגדים, שבהם שונים הכהן גדול והכהן ההדיוט, אלא, כפי שמפרש רש"י בתחילת הפסוק - ,,והיו על אהרן" - ,כל הבגדים האלה על אהרן הראויין לו" ועל בניו ,האמורין בהן" - ויודעים מכך, לכאורה, את הדין גם לגבי שמונת הבגדים של אהרן הכהן הגדול, ואם כך, לשם מה יש צורך בפסוק מיוחד?

אך למרות זאת, אין קושי בכך, כי מהפסוק הקודם לומדים דין מיוחד, כפי שמדייק שם רש"י בלשונו ,אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו", כדלהלן.

ב יחודם של האפוד, החושן והמעיל

בפשטות יש לומר, שבמילים ,בגדים הללו" אין רש"י מתכוון לכל ששת הבגדים (חושן, אפוד, מעיל, מצנפת, כתונת ואבנט)*?, שרק מוזכרים לפני כן ובתחילת הפרשה, אלא לשלושת הבגדים בלבד?, אפוד, חושן, ומעיל אשר משה נצטווה כאן על פרטי עשייתם.

לגבי שלושה בגדים אלו יש בתורה עניין מיוחד. בסיום הציווי על כל אחד משלושת הבגדים הללו מוסיפה התורה את התוכן של מהותם ויחודם:

בסיום הציווי על מעשה האפוד* - ,ושמת את שתי האבנים על כתפות