181
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
תצוח גב
א. ,המשמש מחוסר בגדים - במיתה"
הקטע בפרשתנו העוסק בעשיית בגדי הכהונה ובלבישתם מסתיים בציווי:! ,והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עון ומתו". רש"י מצטט את המילה ,ומתו" ומפרש: ,הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים - במיתה".
שואלים המפרשים:: לפי פירוש רש"י כבר למדנו לפני כן* ,והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות": ,ולא ימות - מכלל לאו אתה שומע הן, אם יהיו לו לא יתחייב מיתה, הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים". מדוע, אפוא, צריך ללמוד מחדש - ,הא למדת" - את הדין הזה?
לולא פירוש רש"י בפסוק השני, ניתן היה להסביר שהתורה חוזרת שוב כדי להדגיש את חומרת הענין, בדומה למקומות אחרים שבהם התורה חוזרת יותר מפעם אחת על אותו איסור
ואזהרה ,לעבור עליו בב' לאוין" וכדומה.
אך רש"י מציין כאן במפורש ,הא למדת" - דוקא מפסוק זה, השני, לומדים דין זה. ואם כך, אין מובן: רש"י עצמו כבר אמר, שלומדים זאת מהפסוק הקודם?
ב. אזהרה אודות ששת הבגדים, ושני הבגדים האחרים
הרא"ם% מסביר, שמהפסוק הקודם נלמד הדין רק לגבי ששת הבגדים המוזכרים בתורה עד שם" - חושן, אפוד, מעיל, כתונת, מצנפת ואבנט - אך לא לגבי שני הבגדים שאינם מפורטים לפני כן, הציץ והמכנסיים. ואת ההלכה שחייבים מיתה אם חסרים הציץ או מכנסיים לומדים מהפסוק השני ,ולא ישאו עון ומתו", הנאמר לאחר הציווי על הציץ ועל המכנסיים.
ולכאורה, אפשר לדייק זאת משינויי הניסוח בפירושי רש"י:
בפסוק הקודם אומר רש"י ,הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו", ואילו בפסוק זה אומר רש"י ,מחוסר
הערות
- 1. שיחות 201
- 1. פרשתנו כח, מג.
- 2. כ"ה בדפוסים שלפנינו. אבל בדפוס ראשון שני וכת"י רש"י שתח"י ,חייב מיתה" (וכן הועתק ברמב"ן שבהערה 8 וברא"ם כאן).
- 3. כו"כ מהם הובאו ונסמנו לקמן.
- 4. שם, לה.
- 6. ראה פרש"י תשא לד, כג. צו ו, ו. שמיני יא, מד. אמור כג, לא. ועוד.
- 6. עה"פ כאן (וכן בשפ"ח). וראה בארוכה בפירושו פרשתנו שם, לה.
- 7. פרשתנו שם, ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.