174

14 לקוטי ב. מהות משה, המוזכרת בפרשה זו, נעלית משמו

כן יש להבין: משמעות הנאמר ,לא הזכיר משה בזה הסדר"* היא שמשה אינו מוזכר בפרשה זו בשמו, אך מדובר בפרשה על משה, ואף בפסוקים רביםל.

יותר מכך: תחילת הפרשה, ושמה - הרומז, כידוע, לתוכנה של הפרשה כולה - ,ואתה תצוה"', מוסב דוקא על משה. זאת ועוד - המשמעות של ,ואתה תצוה" היא (כפירוש ה,כלי יקר"'') ,,ממהות עצמותך", והרי מהותו ועצמותו של האדם נעלית יותר מהדרגה הקשורה בשמו של האדם:

תפקידו של השם הוא שהזולת יוכל לקרוא לאדם. אך עצמותו ומהותו של האדם נעלית ופנימית הרבה יותר מכדי שיהיה לו קשר לזולת, וממילא מהות האדם נעלית מה,שם"?'.

יוצא לפי זה, שאדרבה, האופן שבו קויים ,מחני", שמשה אינו מוזכר כאן בשמו, אלא על ידי המילים ,ואתה תצוה" - מצביע על מעלה גבוהה יותר מאשר שמו של משה.

תצוה א

ג. בקשת משה - סיכון עצם מציאותו

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את חשיבות בקשת משה ,מחני נא מספרך אשר כתבת", ופירוש רש"יג ,מכל התורה כולה":

מהותו של משה היא - תורה, כדברי חז"לי', שהתורה ,נקראת על שמו" כי משה ,נתן נפשו על התורה". מכך מובן, שהענין של ,מחני נא מספרך - מכל התורה כולה", חשוב לעצם מציאותו של משה, כפי שהוא מאוחד עם התורה''.

ומדוע סיכן משה כל כך את עצמו - כדי לכפר על חטא העגל, חטא חמור ביותר, עד כדי כך שכל החטאים המאוחרים יותר ועונשיהם קשורים לחטא העגל, כנאמר*' ,וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם".

ותמוה: כיצד ייתכן, שמשה יסכן את עצם מציאותו, הקשורה לתורה, למען חלק מבני ישראל שחטאו בחטא העגל, כולל עושי העגל שהתנהגו להיפך מ,,לא