162

כשלעצמו אין בכוחו לשלוט על יהודי, אלא אם כן היהודי מאפשר זאת על ידי מעשיו ופעולותיו,

ויותר מכך: לא זו בלבד שגוי אינו יכול לשלוט על יהודי, אלא אף, להבדיל וכו' בית-דין ופמליא של מעלה אינם יכולים לשלוט על יהודי, ו,פסק דין" שניתן ליהודי דורש ,הסכמה" של היהודי*.

ועל כך אומר הרמב"ם, שהאפשרות לחורבן הבית נוצרה כאשר שלמה, בעת בנייתו, = ידע שסופו ליחרב, ולא זו בלבד, אלא אף ,הכניס" אפשרות לחורבן בתוך הבנין עצמו - ,בנה בו מקום לגנוז בו הארון".

יא. החורבן לצורך עליה

אך מעצם העובדה שבעת בניית בית המקדש, עם כל השמחה וההתלהבות הכרוכה בכך, זכר שלמה המלך דוקא את חורבן הבית, ואף פעל בהתאם לכך, מובן, שגם החורבן קשור ואכן מביא למטרת בנין הבית.

ההסבר לכך הוא:

דקודשא בריך הוא"* - ,מקדש אחד" נדי כוננו ידיך"*.

וזהו ההסבר לדברי הרמב"ם ,,בעת שה שלמה את הבית וידע (ממילא) שסופו ליחרב" - כיון שזהו ,בנינא דבר נש"* - ולכן ,בנה בו מקום לגנוז בו...", הוא קבע בבנין מלכתחילה את האפשרות לחורבן כדי שניתן יהיה להגיע לאחר מכן, באמצעות ההדרדרות של החורבן, להתעלות גבוהה יותר של בית שלישי.

והענין ש,סופו ליחרב" דוקא לשם ההתעלות שלאחר מכן, מודגש בעצם מעשהו של שלמה - ,בנה בו מקום לגנוז בו את הארון", אשר כולל את שני הצדדים:

מצד אחד מצביע המעשה על כך שהבית הוא בעל אפשרות של ,סופו ליחרב", אך מצד שני מטרתה של בניית מקום הגניזה היא להבטיח את נצחיות הארון ובית המקדש: ע"י כך הובטח שגם בבית שני לא יפגם ,בנין הבית", ויותר מכך - כך הובטח שארון עצמו שלם וממנו יבנה מחדש הבית השלישי, כדלעיל.

יב. לדרגה של ,,במטמוניות עמוקות" מגיעים דוקא על ידי ,עקלקלות" לפי זה ניתן לבאר, בפנימיות