128

14 לקוטי שהדוגמא של ,בהמת נכרי ומשאו של ישראל" מתאימה לפסוקנו בלבד ולא לפסוק הקודם העוסק בהשבת אבידה, כדלעיל. ולפיכך נאמר דוקא בפסוקנו ,,וחדלת..." - ,פעמים שאתה חודל".

אך עדיין קשה, כדלעיל בסעיף א מדוע מציין רש"י גם את המקרה של ,זקן ואינו לפי כבודו"?

כאשר מביא רש"י את ,מדרשו" אין בכוונתו להביא פירוש אחר על הפסוק, אלא זהו המשך לפירוש הראשון. הדרש משלים ומתרץ קושי צדדי, בפשט.

אך מצרפים את ,מדרשו" לפשט הפסוק, כלומר, בענין של ,וחדלת" מתכוונת התורה לרמוז גם ל,פעמים שאתה חודל".

במילים אחרות: על ידי הבאת המדרש ,פעמים שאתה חודל", אין מתורצת שאלה על פשט הפסוק, אלא על ידי כך מובנת השאלה שהוזכרה לעיל - מדוע דוקא כאן צריכה התורה

כיון ש,,פעמים שאתה חודל", עלול אדם לטעות או להתיר לעצמו, שגם במקרה שלו לא יהא זה חמור כל כך אם יחדול מעזור לוּ?, כדלהלן.

לכן צריכה התורה לשלול אפשרות זו דוקא כאן במילים ,וחדלת... (בתמיהה) - עזוב תעזוב עמו".

1 חשש להקלה כללית בחובת הפריקה

כדי להבין מדוע יש לחשוש שה,פעמים" של ,אתה חודל" עלולות לגרום למחשבה הנ"ל - מפרט רש"י מה הם המקרים:

א) ,זקן ואינו לפי כבודו" - חובת הפריקה נדחית אפילו למען כבוד האדם. ועל-אחת-כמה-וכמה מפני חולשה בכחו של האדם.

ב) ,,בהמת נכרי ומשאו של ישראל"- מכך רואים, שאין מתחשבים כאן בצערה של הבהמה.

וזוהי כוונת רש"י בהקדימו ,פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עחב": אין לומר, שברוב המקרים קיים הציווי ,עזוב תעזוב" ואילו ההיתר של ,וחדלת" - ,פעמים שאתה חודל" - חל רק במקרים יוצאי דופם, אלא, חובת הפריקה היא מוגבלת ומצומצמת מלכתחילה - ,פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר" - ה,חודל"