127

בפרשת תצא, אין הוא מפרט זאת משום שהוא סומך על כך שכבר הביא את הדברים על ,וחדלת" הנאמר בפרשתנו בחומש שמות!

ובמיוחד כאשר: (א) כאן מדובר על חובת פריקה, ושם - על השבת אבידה. (ב) המקרה השני שמביא כאן רש" - ,בהמת נכרי ומשאו של ישראל" - אינו מתאים לענין השבת אבידה, כי אסור להתעלם מ,משאו של ישראל".

הכרחי, אפוא, לומר, שכיון שכוונתו של רש"י בפירושו על התורה היא רק לפרש את הפסוקים, ולא לפרט את ההלכות, לכן הוא מביא שם רק חלק זה מדרשת חז"ל המשפיע על הבנת הפסוק ופירושו: ,לא תראה והתעלמת - פעמים שאתה מתעלם".

לפי זה יש לומר, שכיון שבפרשתנו רש"י בכל זאת מפרט את הדוגמאות של ,פעמים שאתה חודל", הרי מובן, שפירוטם כאן מוסיף להבנת משמעות הפסוק ,וחדלת...".

ד. האזהרה הנוספת - מיוחדת לעניננו

ההסבר לכך הוא:

הקושי העיקרי בפירוש הפשוט של ,כי תראה... וחדלת..." איננו משום לשון הפסוק, אשר לפי הפירוש ,וחדלת מעזוב לו - בתמיהה" יוצא, שהמילה ,כי" (אשר ,משמש בלשון דילמא"?') אינה מתקשרת למילים ,,תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו" המופיעות

מיד לאחר המילה ,,כי", אלא רק למילים שלאחר מכן ,וחדלת..."

אלא הקושי העיקרי הוא בתוכן הדברים, כדלהלן:

בפשטות נראה, שהתורה צריכה לשלול את האפשרות של ,וחדלת מעזוב לו", משום שמדובר כאן על ,חמור שונאך"?. ומתעוררת השאלה: בדומה לכך נאמר גם בפסוק המופיע לפני כן, בסמוך לפסוקנו ,כי תפגע שור אויבך... תועה" - ושם אין מופיעה בפסוק האזהרה ,,וחדלת מלהשיב לו", או אזהרה דומה לכך. ותמוה, ממה-נפשך:

אם הכרחי להזהיר בקשר לאוייב ושונא, היתה התורה צריכה לומר זאת בפעם הראשונה שבה מדובר על מקרה כזה. ואם אין צורך להדגיש זאת שם -

כי מהו החידוש בכך? וכשם שבכל הציוויים האחרים שבתורה אין מודגש שמצווים על האדם לקיים את הציווי גם אם אין הוא רוצה לקיימו -

מדוע מופיעה הבהרה זו בתורה בעניננו, בפעם השניה של מקרה כזה?

מכך מסיק רש"י, שהענין של ,וחדלת..." מלמד דין שקשור רק לפסוקנו. ולכן אין רש"י יכול להסתפק באומרו ,ומדרשו .. פעמים שאתה חודל", אלא הוא צריך גם לציין את המקרים!? שבהם ,אתה חודל"