121

116 לקוטי שב,אבנים הללו", של המזבח, יש ענין מיוחד - ,יש בהם צורך" - הרי הוא גורם לאיסור ,לא תעלה במעלות אשר לא תגלה ערותך עליןו*\ -

על אבני המזבח כשלעצמן, ולא משום שהן חלק מהמקדש כולו.

ולפי זה מובן בפשטות מדוע אין איסור של ,,מעלות" בחלקים אחרים של המקדש, למרות שעל ידי כך ,תגלה ערותך" - ואדרבה: היו ,מעלות" בכניסה להיכל'? - משום שבאבנים של ,מעלות" אלו אין קיים הענין המיוחד של ,יש בהם צורך".

ד. ,מנהג בזיון" ההסבר לכך הוא:

לכאורה, תמוה: האם יש צורך להודקק ללימוד של קל וחומר מאבני המזבח, כדי להסיק שאסור לבזות יהודי אחר?

אלא, לגבי אבני המזבח אין מדובר כאן על בזיון כפשוטו, אלא, כלשון המכילתא ורש"י, \ על ,מנהג בזיון"

יתרוג

בלבד':. הן מצד האבנים, אשר אינן חשות בזיון, והרי הרגשת הבזיון היא העיקר, עד אשר לפי אחת הדעות בגמרא?, כל חובת הבושת חלה רק כאשר יש ,כיסופא" (=בושה): אך אם ,ביישו ישן ומת", כאשר המבוזה לא חש בושה, פטורים.

והן לגבי מעשה הבזיון: אין מדובר כאן על התנהגות של קלות ראש, שהרי קלות ראש ובזיון ממש אסורים בכל שטח המשכן והמקדש':. אלא מדובר כאן רק על ,מנהג בזיון" - מעשה העלול להתפרש כבזיון. וכדברי רש"י, שכאשר ,עולה במעלות" אין ,גילוי ערוה ממש", אלא ,קרוב לגילוי ערוה"?.

ומכך לומדים לגבי חבירו, שאסור לנהוג אפילו ב,,מנהג בזיון", ואפילו כאשר הזולת אינו חש כלל בושה ובזיון.

ה. בבזן אבני המזבח נגרמת בושה

וזהו ההבדל בין המכילתא לבין רש"י - על מה מוטל האיסור: