98

110 לקוטי שבדרגת ,חוטב עציך שואב מימיך"** - הרי, אמנם, לגביו, השרוי בדרגת ,,ראשיכם שבטיכם" זוהי ,לפי דעתו", ירידה להתעסק עם יהודי זה ולסייע לו, אך בכל זאת, הוא עושה זאת, כי למרות הכל מדובר על יהודי אשר נמצא עמו ,בתוך הענן".

אבל - הוא טוען - מהו הקשר שבינו לבין יהודי אשר ,מחוץ לענן", ר"לו עמו אין הוא חפץ להתעסק. לכל היותר הוא מוכן להוסיף לזכותו בלימוד התורה או בתפילה וכדומה. אך ,צא הלחם" - לצאת מכותלי בית המדרש ובית הכנסת ולהתמסר לחיפוש יהודי אשר ,מחוץ לענן", במקום ללא יראת שמים - זה אינו תפקידו, לכאורה.

ואם הוא בדרגה של ,תורתו אומנתו", (עד כמה שהדבר קיים בתקופתנול'), הרי טענתו מקבלת יתר חוזק: הייתכן להפסיק את לימוד התורה?! כדי לצאת אל אלה אשר מחוץ לענן כדי להגן עליהם מפני ה,,עמלקים", לחזק את אמונתם, למנעם מחטא ולהשפיע עליהם לקיים עוד מצוה.

על כך נלמדת ההוראה"" מהמלחמה

בשלחג

הראשונה של ישראל בצאתם ממצרים - מלחמת עמלק:

כאשר עמלק בא ופוגע ביהודים אשר מחוץ לענן, אף אם הימצאותו שם היא באשמת יהודי זה מפני חטאיו, צריכים היהודים אשר בתוך הענן לצאת משם כדי להגן על יהודי זה במלחמתו נגד עמלק.

ואדרבה: מי בעיקר" צריך לצאת כדי להגן על ישראל מפני עמלק? - ,יראי החטא", שדוקא בכוחם להלחם את מלחמת עמלק. והעומד בראש המלחמה הוא יהושע, אשר עליו ציוו ,בחר לנו אנשים וצא (מתוך הענן) הלחם בעמלק" והרי יהושע היה במצב של ,לא ימיש מתוך האהל"*', תורתו אומנתו, והוא היה צריך לנהל את המלחמה.

והתורה אף מוסיפה, שאפילו משה, שבעצם הנהיג את כל המלחמה - הוא מינה את יהושע כשלוחו לניהול המלחמה, והוא עצמו ניהל את המלחמה הרוחנית בתפילתו, ,ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והיה ,שרוי בתענית" כל היום ועמד ,בידיו פרושות השמים בתפילה", והביא על ידי כך ל,וגבר ישראל" - בכל זאת, היה עליו בנוסף לכך לצאת ולהשתתף בעצמו במלחמה כפשוטה באופן ממשיז

ומכך נלמדת ההוראה גם לגדולים: