95
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולכן היה עונשו ,מדה כנגד מדה"*, ש,נתייקרו ידיו" - שגם מה שפעל כהשתתפות במלחמה, ,ידיו פרושות השמים בתפילה", היה קשה לול.
ח. לצאת למלחמה להגן על יהודים - מצוה גדולה ביותר!
ויש להוסיף על כך:
אכן, לא היו קיימים אצל משה שום שיקולים ח"ו כאשר היה לו ציווי מאת ה'. אך בעניננו, אין רואים בפסוק שההוראה ,צא הלחם בעמלק" היתהי*
למלחמה באופן מסודר (כנ"ל הערה 31).
ועפ"ז י"ל דהחילוק שבין פרש"י לתיב"ע (ומכילתא) הוא, שלדעת רש"י מלחמה זו נחשבה לכתחלה כמלחמה טבעית (ורק כיון שהוי מצוה הוצרך להשתתף בזה בפועל). ולפי התיב"ע (והמכילתא*) הי' עצם המלחמה גם בתחלה שלא ע"פ טבע (וראה תיב"ע כאן ט ,חוטרא דאתעבידו בי' ניסין מן קדם ה' בידי").
2 ראה פרש"י נח ז, יא. יתרו יח, יא. נשא ה, כד. ועוד.
3 או באופן אחר קצת: מכיון שהנהגתו במלחמה זו היתה ע"פ סדרי הטבע, לפיכך ,נתייקרו ידיו" - להדגיש שכן הוא ע"פ הטבע. אבל אם הי' הולך למלחמה זו בלי שום חשבונות - היתה גם ההנהגה עמו מלמעלה באופן כזה, למעלה מהטבע.
4 בפרש"י לקמן (יז, יג): ויחלש יהושע - חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדים שעשו ע"פ הדבור של שכינה. הרי מזה שרש"י משנה מלשון המכילתא ,שהמלחמה הזאת לא היתה אלא ע"פ הגבורה", משמע שלא נצטווה מתחלה על עצם המלחמה (,צא החלם כו'" - ראה מפרשי רש"י כאן), וכמ"ש
בשלחג שיחות 4
ציווי מפורש מאת ה**. ולכן יש לומר, שאילו היה ציווי כזה היה משה עצמו מקיימן*.
אך כיון שלא היה ציווי מאת ה אלא משה רבינו, רועה ישראל, עשה זאת כדבר המובן מאליו: כאשר גויים מתנפלים על ישראל צריך לצאת למלחמה' כדי להגן על ישראל',
בעקידה כאן שער מב. אברבנאל כאן. ומהלשון ,שעשו" משמע שענין זה שבמלחמה (שהשאיר החלשים כו') הי' ע"פ הדבור, ואפשר שהדבור של שכינה הי' לאחר שיצא יהושע למלחמה, או שנצטוו על המלחמה לאחר ששאל משה.
5 וגם מטעם זה י"ל שלא הביא רש"י בפסוק שלפנ"ז (יא) ממכילתא ב"א מר"ה, כי במכילתא מפורש ,,שפקד משה לעשות כן", היינו שה" ע"ז ציווי, משא"כ בר"ה שם.
6 ואף שבמלחמת מדין נצטווה משה (פנחס כה, יז),צרור את המדינים והכיתם אותם", ,גקום נקמת .. מאת המדינים גו'" (מטות לא, ב) - ואעפ"כ ,וידבר משה אל העם החלצו מאתכם גו' וישלח אותם משה גו'" (שם פסוק ג, ו) והוא לא הלך, כי שם הייתה מלחמת נקמה (כמפורש) ולא מלחמת הגנה על ישראל (כמלחמת עמלק וסיחון ועוג), ולא היו קרובים לגבול ישראל. וכדמוכח גם מזה ששלח רק אלף למטה.
וראה אברבנאל ואלשיך שם. ובתנחומא שם ג דמשה ,נתגדל במדין אמר אינו בדין שאני מיצר להם שעשו בי טובה" וי"ל שכ"ה גם בפשש"מ. וע"ד פרש"י וארא ז, יט.
הערות
- 1. *) ראה לקמן ס"ח והערה 54-55 החילוק בין פרש"י להמכילתא, דמהמכילתא משמע שעצם המלחמה הי" ע"ף ציווי ה'.
- 7. להעיר, שע"ד ההלכה, הרי מלחמת עמלק אז היתה מלחמה דעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, שמלחמת מצוה זו אין המלך צריך ליטול בה רשות מבית דין (רמב"ם רפ"ה מהל' מלכים).
- 8. ומטעם זה מובן דאין לפרש הטעם שמשה לא יצא למלחמה בעצמו - מפני שכל ענין מלחמה זו הי' כדי שישראל יצעקו אל ה' ,ותדעון היכן אני" (פרש"י לעיל יז, ח), ולכן אין צריך לצאת למלחמה בפועל כ"א מספיק מה שיסתכלו כלפי מעלה וכו' (כבמשנה ר"ה שהובאה ברש"י יז, יא) - כי עפ"ז לא הי' מצוה גם ליהושע ,צא הלחם בעמלק".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.