62

שיחה ב

בא ג

א. עדותס של קרובים בעדות החודש

בקשר לעדות החודש ישנה מחלוקת! בין רבי שמעון לבין חכמים: רבי שמעון סובר ש,אב ובנו וכל הקרובין כשרים לעדות החודש" משום שנאמר בתורה? ,ויאמר ה' אל משה ואל אהרן .. החודש הזה לכם", כלומרי: עדות זו תהא כשרה בכם - משה ואהרן, שהיו אחים.

אך חכמים סוברים שקרובים פסולים לעדות החודש, והמשמעות של הפסוק הנ"ל היא ש,עדות זו תהא מסורה לכם" - שבית דין מקבל את העדות ומקדש את החודש.

כ"ק אדמו"ר מהר"ש מסביר את טעמו של רבי שמעון לכך שעדות החודש שונה מכל העדויות': כיוון שגם ללא העדות יודע בית דין מתי ראש חודש לפי החישוב, כפי שכיום, ,עכשיו שאין מקדשין על פי הראיה .. אנו סומכין על החשבון". ולכן, העדות

איננה באופן ש,בלעדם לא היו יודעין כלל", ולפיכך כשרים גם קרובים לעדות זו".

יש להבין: פסילת קרובים לעדות אינה משום החשש שמא ישקרו, אלא ,גזירת מלך הוא"י. ואם כך, מדוע חל בכך שינוי כאשר בית דין יודעים לפי החישוב את אמיתותה של העדות?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

עדות איננה רק בירור הגיוני, אלא זהו דין וסיכום הדבר וגזירת הכתובי - ,עלדפי שני עדים .. יקום דבר"?, וכפי שמסביר הרמב"ם"', ש,נצטוינו לחתוך את הדין עלדפי שני עדים כשרים ואףעלדפי שאפשר שיעידו שקר...".

וכך גם מן הצד השני: קרובים פסולים לעדות אף כאשר אין שום חשש שישקרו, משום שתוקפה של עדות איננה רק מצד הבירור ההגיוני של הדברים באמצעותה, אלא יש לכך תוקף של דין תורה, אשר התורה לא נתנה לקרובים.

אך משום שלצורך קביעת החודש אין הכרח בתוקף של עדות, ודי בבירור