49

מרכבה"%, ושל אצילות - עולם שכולו רוחניות'ל.

והעשיה שאנו מוצאים בקיום המצוות אצל האבות לפני מתן תורה טפילה לענין הרוחנייל, ולכן מעשה המצוות בגשמיות לא היה אז מדוייק לפי כל פרטי הפרטים כקיום המצוות לאחר מתן תורה?.

לעומת זאת, לאחר מתן תורה, קיום המצוות הוא בכח הבורא, שמעל להפרדה בין רוחניות לגשמיות, ובכח זה יכול יהודי לקיים את המצוות באופן זה, כי הוא מקיימן משום שהן ציווי ה**. ולכן העיקר איננו כוונת המצוות, שבכך שונה כל אחד ואחד לפי דרגתו שלו, אלא העיקר הוא מעשה המצוות בפועל, אשר הוא מביא לידי התחברות עם מצווה המצוות.

ויותר מכך: הרצון העצמי במצוות הוא בהעלם ומסתתר ב,דברים גשמיים במצוות מעשיות", שאינם ,בגדר לבוש

וכלי כלל". ואילו בדברים רוחניים שהם ,בבחינת כלי", אין יכול הרצון העצמי שלמעלה להתבטא בגלוי*"5, כיון שהוא מעל לכלים ומעל להגבלות הנבראים*.

ט. השכר ניתן לנבוכדראצר על המעשה בפועל

לפי זה יובן הקשר התוכני ביץ הנבואה על שכרו של נבוכדראצר לבין הנבואה הראשונה בהפטרה אודות מפלת מצרים:

בנבואה המדברת על שכרו של נבוכדראצר עבור לכידת צור, אין מובן, לכאורה:

בלכידת צור לא התכוון נבוכדראצר לקיים את רצון ה', אלא הוא עשה זאת למען עצמו: ברצונו היה לכבוש את העולם כולןל5, ולהיעשות מושל בכיפה. ובמיוחד עלדידי כיבוש צור, אשר נמצאת (א) בחוף ים*, ויש לומר (ב) על הדרך המוליכה למצרים, ואשר היתה מכשול בדרכו להלחם במצרים אשר אותה רצה לכבוש. ואם כך, מדוע מגיע לו שכר על כך?

לפיכך מדייק

הפסוק* ואומר