23

6 לקוטי כי אם גם באופן קיומן*': ,,עדות" צריך לקיים כמצוות המעידות על ענינים מסויימים, \,משפטים" יש לקיים גם מפני שההגיון מחייב - הרי עצם הדבר שמצוות שכליות מקויימות גם משום טעמן, צריך להיות מתוך קבלת עול. כלומר, משום שהקדוש-ברוך-הוא גזר שקיום מצוות אלו יהיה גם משום הטעם ההגיוני שבהן.

יוצא, שהמעלות הרוחניות של היהודי (בשכלו ובמידותיו) = אינן מעלימות ומחלישות את קטטנותו והתבטלותו וקבלת העול שבו, כי אם להיפך: כאשר יהודי משתמש גם בשכלו ובמידותיו לעבודת ה' משום שכך ציוה הקדוש-ברוך-הוא, הרי הוא מוכיח בכך, שקבלת עול ,,גדלה" אצלו - היא לא נותרה כענין הנפרד מהתבטלותו, אלא היא חדרה אל כל כולו, עם כל כוחותיו.

ולכן, לא זו בלבד שמעלותיו אינן מכסות את האהבה העצמותית, אלא להיפך: הן ,מגדילות" את גילוי האהבה

העצמותית, כך שהיא תחדור אל האדם כולו.

1 מעלת תלמיד חכם בהיותו חדור ביראת ה'

ענין זה, שעבודתו של היהודי בשכל ובמדות צריכה להיות תוצאה של קבלת עול, רמוז גם בכך שסיומה של המסכת הראשונה בגמרא - מסכת ברכות - עוסק במעלותיהם של תלמידי חכמים: ,תלמידי חכמים אין להם מנוחה... ילכו מחיל אל חיל" .. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר*' וכל בניך למודי ה'...".

המסכת הראשונה של הגמרא מצביעה על ראשית העבודה הרוחנית, שזוהי קבלת עולל'. וכנאמר בדברי הראשונים?, שתחילת הגמרא היא במסכת ברכות, משום ,ראשית חכמה יראת ה'"י:, ומסכת זו עוסקת בקריאת שמע שהיא ,יחודו של הקדוש-ברוךהוא ולקבל עליו מלכות שמים ועול תורה והמצות...".

אך סיום המסכת, והרי ,הכל הולך אחר החיתום"?, עוסק דוקא במעלתם של תלמידי חכמים, לימוד התורה וההבנה. ויותר מכך: מעלתם היא בכך