615

גם יחד, הרי בודאי שספג מרוחה ועניניי של תורת החסידות ותורת החב"ד, שהיא היא תורת הבעל שם טוב. ומה בענינים גשמיים שורר החוק שאין דבר אחד לבטלה ואין דבר אחד שנפסד לגמרי, הרי זמן היותו בד' אמות של ישיבת תו"ת והשפעתה קיימים הם ופועלים פעולתם, והלואי וינצלם במילואם. ובפרט אשר זכות הרבים מסייעתו.

בכבוד ובפ"ש לכל המשתתפים אתו עמו בפעולתו האמורה, ובברכה לבשורות טובות בכל האמור

(ממכתב ט"ז כסלו היתש"כ)

. . . אף שחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא בסיבת הפעולות שכותב אודותם, אבל (ואפילו במכתבו עצמו כותב, ש)אינם בערך כלל וכלל להיכולת והאפשריות שישנם עתה בעולם וביחוד באה"ק ת'ו. ואילו זכינו היינו למדים זה מסטרא דקדושה, ובמצב הנוכחי יש להווכח בזה מהנעשה בלעו"ז, היינו באישים ובמפלגות השמאליות, אשר ההצלחה שלהם היא מפני שאוחזים בדרכים ופועלים בכחות שתורת החסידות דורשת אותם בעבודה דקדושה, והוא -- החיות, ההתלהבות, פעולות מבלי התחשב עם הטעם ודעת דעצמו, משמעת לפקודות של הנמצא למעלה הימנו (ורק לאחר כך להתבונן לטעמו), התאחדות באגודה אחת להגשמת הפעולות הנדרשות, וויתור על רווחי ועניני הפרט ואפילו הרוחניים לפי דעתם בשביל תועלת הכלל כו' וכו'. ואם בענינים שלהם הגיעו לידי כך, אף ששאול הוא אצלם וסו"ס יחזרו למקורם מקור החיים והחיות, עאכו"כ בעניננו, וביחוד במחנה החסידים, אשר הנשיאים ,מה עד כאן עומד ומשמש אף עתה עומד ומשמש" במרום וממשיכים תוספת ברכה והצלחה למטה בכל המוסדות והמתעסקים בזה אלא שלדאבוננו ולצערנו, אין מנצלים הברכה וההצלחה כי אם לעתים ולפרקים ובמדה קטנה באין ערוך. ולא מפני סבות חשובות עכ"פ בעיני שכל האנושי, אלא -- או מפני ששקועים בענינים דבערך דנזיד עדשים ושוכחים על הבכורה, או מפני ענינים של פירוד לבבות, וע"פ הסיסמא גם לי גם לך לא יהי', ובינתים יום נכנס יום יוצא כו' וכו', וההוכחה על אמיתת כל הנ"ל הוא -- שבכל מקום שעשו עכ"פ באצבע קטנה (ע"ד לשון המדרש קה"ר בתחלתו) נראית הצלחה מופלגה שלא שיערוה מראש, עד שנתקיים, במקרים רבים, גם מ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו -- מובן שאין כוונתי בזה רק אליו בפרט, אלא לכללות אנ"ש . . . וגם אין כוונתי להטפת מוסר וצעקה על העבר, כ"א בתקוה, אשר כולי האי ואולי יעוררו דברי אלה שיתמסרו להעבודה כדבעי, אשר אז הלוך ילכו ויכבשו וירכשו עשיריות מאות אלפים ורבבות מבני ישראל -- אל תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', עד שהקטן יהי' לאלף וגו'.