608

... ובודאי למותר לעוררם, אשר הסרת שם מסוים אינו מספיק כלל, כיון שלא נתפשט שם חב"ד בכל השטח, ובמילא נשאר מקום פנוי. וידוע הנאמר בכגון דא, מאמר המובא בספרי חסידות וקבלה, אשר מקום פנוי בא על ידי הצמצום והוא שרש לדינים.

והוא ע"ד המסופר* במענה אחד הנשיאים, מהו החלוק בין חסידות למוסר, וביאר שכשבא גנב לבית, יש שתי דרכים בהצלה, א) מרימים קול צעקה המבריח את הגנב, אבל אז הרי יכול לחזור כשיעבור פחדו, או כשיפסיקו הצעקה או כשיתרגל לזה, ב) לתפוס את הגנב, ועוד יותר טוב -- להחזירו אח"כ בתשובה, והנמשל מובן, וגם הלימוד בנוגע לנדון דידן,

וכל דבר הרי יש לו שעת הכושר ועת רצון מלמעלה וגם למטה. וצריכים לנצל

ג"כ אשר מתקרבים אנו לימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבע"ל, גם לענין זה, ובהסברה אשר שמא מילתא היא וכו', וק"ל.

(ממכתב כ"ח סיון, תשי*ז

.. ג) כבר באה העת, שיחפשו עצות וישתדלו בזה, שיהיו ג'כ גידול וצמיחה מהחרישה והזריעה הנעשות על ידם. כי אף שענין גדול הוא וגדולה הנחיצות דהפרסומות והשידור ברדיו והתעמולה כו' וכו', ובפרט שמובטחים אנו מנשיאנו הק' שחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, אבל מובן שההקדם גם בהנ"ל משונבח. והאריכות בזה אך למותר. והרי הפרסום והשידור כו' -- אינם אלא חרישה וזריעה מצד השומעים והמקבלים (משא"כ המדברים ומנהלי התעמולה -- שאצלם הוא פועל, כמובן) וסו"ס הרי צריך להחדיר הדבורים והתעמולה בהשומע עד שיבוא לידי פועל. מובן שאין הפעולה הנדרשת -- שוה בכל מקום שמבקרים. אבל בטח בכל מקום ומקום, יש אופן לפעולה ממשית גם מצד השומעים והמקבלים. ומהם -- בהשקפה ראשונה -- קביעות עתים בלימוד -- מהם ובהם על אתר -- החסידות, המְשכת בחורים ונוער לישיבותינו והמשכת אברכים ובעיב לפעולות ברוחה של חביד על אתר. ומה טוב, אשר בכל מקום עברם, יעמיסו על אחדים מאנשי המקום שעמהם יעמדו בקישור. מובן שצ"ל כל זה מבלי לעורר פחד ובמילא צריך לדבר עיד שילוח חוברות וכיו"ב, אבל באופן בלתי רשמי -- צריך להשתדל שהאנשים שבהם יבחרו, יהיו הם הצנורות דרך שם יוכלו להשפיע בהמקום בקביעות. מובן