596

... כותב גם ר"פ מהתעסקותו ומלאכתו במלאכת שמים הוא שטח החינוך. וכיון שכותב ע"ד גזע אור מחצבתו מזקני החסידים, ובלשונו שינק הרבה על חסידות זו מכלים ראשונים, תקותי תאמצני אשר גם בהשפעתו על התלמידים ומחונכיו ניכרת יניקה זו, ובפרט שבאם בכל הדורות האחרונים ובכל הארצות מוכרחים היו לתוספת אור וחום חסידותי בכדי לעמוד בפני הרוחות בלתי מצויות, הנה בתקופתנו מוכרחים ביותר לחיסון מיוחד זה הניתן ע"י המאור שבחסידות, ובשביל לעמוד אפילו בפני הרוחות (הבלתי רצויות שבעוה"ר נעשו) מצויות ברחוב היהודים. וכיון שכל אחד מהנוער הנה בעתיד הקרוב יבנה בית בישראל, מובן שכל שינוי לטובה הנפעל בהמחונך אפשר שישנה בתכלית צביון הבית אשר יבנה בצאתו מד' אמות של מוסד החינוך בו נמצא.

שמזה מובן שכל יגיעה והשתדלות בכגון דא כדאיות הן כי הענין נוגע לרבים. ויהי רצוז שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה, אלא שכ"פ ככה, ירווה כ' רוב נחת אמיתי הוא נחת יהודי מסורתי חסידותי מיו"ח שיחיו.

(ממכתב כ*ב אייר תשי"ז)

. .. ומה שמזכיר במכתבו שלומד בספר התניא הקדוש וגם מעט לקו"ת כמו שנצטוה בשנת תער"ב, הנה מובן שכיון שמאז עברו כו"כ שנים, הרי אין זה מספיק כלל וכלל, כיון שציווי תורתנו היא מעלין בקדש (וי"א שזהו דאורייתא, ואפילו את"ל שזהו דרבנן, וכן משמע דעת רבנו הזקן בשולחנו הטהור או"ח סו"ס ל"ד, הרי חמורים ד"ס וערבים עלי ד"ס). ובודאי מכאן ולהבא יוסיף בהאמור, ובטוח השי"ת לקיים הבטחתו, כל המוסיף מוסיפין לו,

בודאי משתתף בהתועדויות אנ"ש. וגדולה לגימה שמקרבת ומאחדת בני ישראל וממשיכה ברכות השי"ת בהפלגה, וכמ"ש ברכגו אבינו כולנו כאחד באור פניך. ועיין תניא פרק ל"ב וספר המצות להצ"צ מצות אהבת ישראל ועוד.