594

ומה שבאתי בהערה בזה במכתבי הקודם, הוא אדרבה -- בנוגע להוספה על הנ"ל -- ע'י ביאור הענינים המובאים בספרי קבלה, אשר מוכרח הוא ביותר ע"פ ציווי והזהרת הבעש"ט, כמובא בשרש מצות התפלה סוף פרק ב' שציינתי במכתבי הקודם.

ולהערתו במכתבו -- ע"פ הטעם לאזהרת הבעש"ט להפשיט מגשמיות כו' כמבואר בדבריו, מובן ג"כ שאין מספיק ביאור קצר, כמו באותם הספרים שמזכיר במכתבו. ועוד שהרי תורה אחת היא, והוא בדוגמת לימוד הנגלה -- שלא יסתפקו בדברי המשנה מבלי ללמוד הגמרא ואח"כ הרמב"ם מבלי ללמוד מפרשיו. ובודאי לדכוותי' האריכות בהאמור אין בה צורך.

ולכתבו שלאו כל מוחא סביל דא, הרי לאחרי בקשת סליחתו -- לא משמע כן בכו*כ מקומות ומריבוי ההזהרות להפיץ פנימיות התורה הלוך והוסיף הלוך ואור דוקא בדורותנו אלה, והרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וצדיקים דומים לבוראם, וכיון שדורשים וכופלים ומשלשים אודות הכרח לימוד האמור, בודאי שניתנה האפשריות לכל אשר בשם ישראל יכונה לעסוק בלימוד זה. וכוונתי לא רק לעצמו, אלא כנ"ל ע"ד הנהגה בעסק. ואת"ל הרי גם זה נלמד מדברי חכמים במשנתם, איזהו חכם הלומד מכל אדם.

ולהעיר מתורת הבעש"ט על משנה זו, הועתק בספר הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר עמוד 344.

לכתבו בסיום מכתבו ע"ד הרמב"ם וחכמת הקבלה אשר לא למדה,

כן הוא בשער הגלגולים הקדמה ל"ו, ומוהר"ש אלקבץ בפירושו לשיר השירים, וראה ג"כ שם הגדולים להחיד"א מערכת רמב"ם, ומעולם היי קשה לי מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר אשר כ"ק אדמו"ר אביו זקנו (בן אדמו"ר הצ"צ) אמר, שקבלה לו רבי מפי רבי עד מורנו הבעש"ט, שהרמב"ם הי' מקובל גדול, וזה שהי' נזהר שלא לגלות זה אפילו ברמיזה (כפירוש רש"י ז"ל) מפני שהי' אז זמן מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמיזה.

ואולי יש לתרץ האמור, שבא לזה בסוף ימיו, ובבחי' עיבור (ובזה חלוק מהרמב"ן) והרי בכ"מ מובא שבסוף ימיו עסק הרמב"ם בקבלה: מגדל עוז הלי יסוה"ת פ"א ופ"ב, שו"ת מהר"ם אלשקר סי' קי"ז, עבודת הקדש ח'"ב פי"ג, הלבוש בלבוש פנת יקרת ח"א פנ"ג, וראה שומר אמונים ויכוח א' ס"ק יג', פי' הר"מ בוטריל

לספר יצירה פ"ד מ"ג. (ממכתב ט"ז שבט תשכ"ב)